אני לילי זיו כהן, וזה הסיפור שלי.

הסיפור מתחיל לפני כ-25 שנה, עוד לפני שידעתי אם הטיפול הוא הדרך שלי. הלכתי לחנות ספרים של העידן החדש, ומישהי שם שלפה ספר מהמדף ואמרה לי לשאול שאלה ולפתוח בעמוד אקראי. שאלתי בשקט, בלב: האם אהיה מטפלת? מהספר לא קיבלתי תשובה.

כרבע שעה אחרי שהגעתי הביתה צלצל הטלפון, וקול זר שאל: "האם את מטפלת רוחנית?" מההלם אמרתי "מה?", והוא שאל שוב. מהפחד ניתקתי.

באותה תקופה כמעט אף אחד לא דיבר על טיפול רוחני, והשאלה נשמעה לי מוזרה. עם השנים הבנתי שהרוח שאני מביאה היא תודעה. דרכה אני משנה לנשים את השקפת העולם, וכשהיא משתנה, משתנה גם המציאות שלהן.

כשהזוגיות שלי נגמרה

לעבודה עם נשים בגירושין הגעתי דרך הגירושין שלי. אחרי 18 שנים יחד, ביום שישי אחד, בעלי הודיע לי שהוא עוזב את הבית. לא היו סימנים מוקדמים. נפרדנו ב-2013 והגט הרשמי היה ב-2014. לימים הבנתי שיש לדבר הזה שם: הלם אונטולוגי.

אני זוכרת את השיחה עצמה. שאלתי אותו מה יש לו, למה הוא נראה מרוחק. הוא ענה שהוא מרגיש שהוא פחות אוהב, ואז אמר שהוא עוזב. חשכו עיניי. 18 שנים, וכל כולי בתוך הזוגיות הזאת.

הדרך הייתה קשה בהתחלה, ומלווה בפחד קיומי ובבלבול. השגרה שמרה עליי, הילדים שמרו עליי, והמשפחה והחברים החזיקו אותי עד שהרמתי את הראש. לימודי התודעה שכבר היו בידיי אפשרו לי להבין מה עובר עליי, בלי לעגל פינות ובכנות מלאה מול עצמי.

מה שלמדתי שם הוא מה שאני מביאה היום לנשים שיושבות מולי. אפשר לרפא את הנפש, ואפשר לצאת מזה בגרסה חדשה של עצמך.

המשפט ששינה לי את החיים

הטלפון הראשון שעשיתי היה למטפלת שלי. לא לחברה שתבכה איתי. רציתי להבין למה זה קרה לי, ומה באתי ללמוד מתוך הטלטלה. בשנה הראשונה ישבתי מולה, רזה מאוד, עייפה מהסוג ששינה לא עוזרת, ובאמצע שיחה היא אמרה לי: "את מפתחות האושר תשאירי אצלך."

הבנתי פתאום שכל חיי הייתי מוסרת את המפתחות לאחרים. לו, למשפחה שלו, לתחושת השייכות שנתן לי. וכשהוא עזב, הרגשתי ריקה. לא כי אני ריקה, אלא כי הנחתי שהוא זה שממלא אותי.

הילדים גדלו בבית שמח עם לב פתוח. כיום אני נמצאת בזוגיות טובה ואוהבת כבר 12 שנים, ולומדת כל הזמן איך להשתפר בקשר.

למה אני עובדת דווקא עם נשים בפרידה וגירושין?

כי זה המקום שאני מכירה הכי טוב, ומבפנים. אישה בגירושין מתמודדת עם משהו מסוים מאוד: אובדן, פחד מבדידות, שאלות כלכליות, ילדים באמצע, וספק מתמיד אם עשתה את הדבר הנכון. ריכוז בתחום אחד מאפשר לי לזהות את התבניות האלה מהר.

אני לא עורכת דין ולא מגשרת, ואני לא נותנת ייעוץ משפטי. העבודה שלי היא הרובד הרגשי, ומה שקורה בתוכך בזמן שהדברים החיצוניים מסתדרים או מתפרקים.