איך להתגבר על פרידה: מה עוזר אחרי קשר ארוך, וכשיש ילדים

בקצרה

• כדי להתגבר על פרידה, כדאי לתת לכאב מקום במקום להדחיק אותו, להישען על אנשים קרובים ולשמור על שינה, אוכל ותנועה, גם בימים שאין לזה כוח.
• כאב הוא התגובה הטבעית לאובדן, והוא בא בגלים. סבל הוא מה שנבנה מעליו, כשהראש חוזר שוב ושוב על “בחרתי לא נכון” או “מה לא בסדר בי”.
• אין זמן קבוע להחלמה מפרידה. הקצב תלוי באורך הקשר, באופן שבו הוא נגמר, בילדים ובתמיכה שיש לך.
• חוקרי אוניברסיטת מיזורי בסנט לואיס מצאו שמחשבה על הצדדים הפחות טובים של בן הזוג לשעבר הפחיתה את האהבה אליו, במחיר מצב רוח ירוד יותר. הסחת דעת שיפרה את מצב הרוח ולא שינתה את האהבה.
• כשיש ילדים משותפים, אי אפשר לנתק קשר לגמרי, ולכן חלק מההחלמה הוא לבחור איך ייראה הקשר שנשאר.
• אחרי נישואים ארוכים, הפרידה היא גם מהבית ומהזהות שנבנו סביב הקשר. אצלי, אחרי 18 שנים, הפחד הכי גדול היה שלא יהיה לי יותר בית.

הפחד הכי גדול שלי אחרי הגירושין לא היה להישאר לבד. פחדתי שלא יהיה לי יותר בית.

אני זוכרת את עצמי שוכבת במיטה הזוגית שלנו, שנים קודם לכן, ומרגישה שסוף סוף הגעתי הביתה. הגוף היה רגוע. המוח הפסיק לחפש. אמרתי לעצמי שמצאתי את המקום שלי.

אחרי 18 שנים התגרשנו, ופתאום לא רק הזוגיות התפרקה. גם תחושת הביטחון שלי התרסקה. הבטן כאבה מפחד, והשאלות לא נתנו לי מנוח: מי ידאג לי עכשיו? על מי אני יכולה להישען? למי אני שייכת?

למה פרידה מרגישה כמו אובדן של הרבה יותר מבן הזוג?

כי יחד איתו הולכים גם השגרה, הבית שהכרת, החברים המשותפים, התוכניות לעתיד, ולפעמים גם חלק מהזהות שלך. אחרי שנים ארוכות יחד, הוא היה גם המקום שבו הרגשת בטוחה ושייכת. ולכן חלק מהגעגוע אחרי פרידה הוא לביטחון ולשייכות שהרגשת כשהיית לידו.

לי לקח זמן להבין את זה. לא רק התגעגעתי אליו. התגעגעתי לתחושת הבית שהרגשתי לידו.

גם האבל רחב יותר. מתאבלים על האדם, ובאותו זמן על ארוחות שישי שלא יהיו, על הטיול שתכננתם, ועל מי שהיית כשהייתם יחד.

מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם פרידה?

קודם כול, לא להדחיק: לבכות, לדבר על מה שקרה, ולא להחזיק את הכאב לבד. במקביל, לשמור על הבסיס של היום: לישון, לאכול, לזוז, ולהחזיק שגרה קטנה. ולצמצם את מה שפותח את הפצע מחדש, כמו לגלול בתמונות ישנות שלכם. הדברים האלה פשוטים, וקשה לעשות אותם דווקא בשבועות הראשונים.

1. לתת לכאב מקום. לבכות כשבוכים, ולדבר על מה שקרה עם מי שמוכנה לשמוע. כאב שדוחפים הצידה לא נעלם. הוא חוזר מאוחר יותר, ולפעמים דרך הגוף.
2. לא להישאר עם זה לבד. חברה, אחות, אמא. ולפעמים מי שהכי עוזרת היא אישה שעברה פרידה בעצמה, שמכירה את הגעגוע, את האשמה ואת השאלות שמגיעות בלילה. ואם דווקא הקרובים שואלים “בטוחה שלא ויתרת מהר מדי?”, מותר לבחור עם מי לדבר עכשיו.
3. לשמור על הגוף. כשהלב שבור, שינה, אוכל והליכה נראים טפלים. הם מחזיקים את הגוף כשהלב לא מחזיק, וסדר יום פשוט מחזיר תחושה שמשהו עוד בידיים שלך.
4. לצמצם את מה שמחזיר אותך אליו. כל פעם שאת נכנסת לפרופיל שלו או קוראת שוב הודעות ישנות, הכאב נפתח מההתחלה.
5. לשאול מה הקשר לימד אותך. מה היה לך טוב בו, מה הלך לאיבוד בדרך, ומה את לא רוצה לסחוב הלאה.

בימים הראשונים אחרי שהוא עזב שאלתי את עצמי איך אני מגייסת כוחות להמשיך. בימים כאלה אין צורך בתוכנית לכל החיים. מספיק לעבור את היום הזה, ואחר כך את זה שאחריו.

על ההקלה שמגיעה אצל הרבה נשים לפני הכאב, ועל חמשת שלבי האבל, כתבתי בהמסע הרגשי של אישה בגירושין.

מה ההבדל בין כאב לסבל אחרי פרידה?

כאב הוא התגובה הטבעית לאובדן. הוא מגיע בגלים, וכשנותנים לו מקום הוא נחלש עם הזמן. סבל הוא מה שנבנה מעל הכאב: הסיפור שאת מספרת לעצמך על מה שקרה, והדרכים שבהן את בורחת מהרגש. על הכאב אי אפשר לדלג. בסבל אפשר לגעת, ולשנות אותו.

אחת הנשים שענו לי בפייסבוק תיארה את הרגע שבו הבינה שהם נפרדים: “אגרוף לבטן, גוש חונק בגרון, ותחושה ששוב בחרתי לא נכון”. האגרוף והגוש הם הכאב. “ששוב בחרתי לא נכון” הוא כבר סיפור, ומשם מתחיל הסבל. אישה אחרת כתבה: “מה עשיתי? מה לא בסדר בי?”. גם זה סיפור, והוא מוסיף לכאב על הפרידה כאב על מי שאת. ויש סיפור שמופנה אליו: “איך הוא המשיך? כנראה מעולם לא באמת אהב. מי שאוהב לא עוזב.” משפט כזה מוחק בדיעבד את כל השנים שהיו.

	כאב	סבל
מאיפה הוא מגיע	מהאובדן: האדם, הבית, התוכניות שהיו לכם	מהסיפור שנבנה סביב האובדן
איך הוא נשמע	“אגרוף לבטן, גוש חונק בגרון”	“שוב בחרתי לא נכון” · “מה לא בסדר בי?”
מה עוזר לו	מקום, זמן, ומישהי שמקשיבה	לזהות את הסיפור, ולבדוק אם הוא נכון

גם אני הייתי בתוך הסיפור שחשבתי שהוא כל חיי. היום אני עובדת עם נשים כדי לצאת מהסיפור שמחליש אותן, ולעבור לסיפור שמחזק אותן. את העבר אפשר להוקיר וללמוד ממנו, בלי להתחפר בו.

האם יש זמן קבוע שבו מתגברים על פרידה?

לא. אין מספר אמיתי, וכל מספר שתמצאי הוא בדרך כלל ניחוש. ברשת אפשר למצוא מספרים, למשל שלוקח כשנתיים להתאזן, ולרובם אין מקור. מה שכן ידוע הוא מה משפיע על הקצב: כמה שנים הייתם יחד, איך הקשר נגמר, אם יש ילדים, ומי נמצא לידך בדרך.

גם השאלה מי החליט משנה את הקצב. מי שיזמה את הפרידה התחילה לרוב להיפרד עוד בתוך הקשר. מי שהחליטו בשבילה מתחילה ביום שבו שמעה את המילים. על ההבדל הזה כתבתי במי שעזב ומי שנשארה.

בתגובות שנשים כתבו לי, אחת תיארה את הרגע שבו הבינה שהם נפרדים: “הרגשתי מוות. שנחרב עולמי”. ומיד אחר כך: “היום אני כמה חודשים אחרי ואני בטוב”. אחרת כתבה “שחור וחיוור, סוף העולם”, והוסיפה ש”היום ברוך השם הכל השתנה”.

מה שחשוב יותר ממספר החודשים הוא הכיוון. כאב שחוזר בגלים, אבל כל גל קצת חלש מהקודם, הוא כאב שזז. כאב שנשאר באותה עוצמה חודשים, ומשבש את השינה, את העבודה ואת הטיפול בילדים, הוא סימן לבקש עזרה. מה משפיע על משך ההחלמה, ואיך מבחינים בין תקיעות לבין דרך שפשוט לוקחת זמן, כתבתי בכמה זמן לוקח להתגבר על פרידה.

האם צריך לנתק קשר כדי להתגבר על פרידה?

לפעמים כן, ולפעמים זה פשוט לא אפשרי. העצה הנפוצה היא נתק מלא מבן הזוג לשעבר לכמה שבועות או חודשים, והיא יכולה לעזור. אבל היא מניחה שאין ביניכם ילדים. כשיש, תצטרכו לדבר על חוגים, על חגים ועל ימי איסוף, ומה שאפשר לבחור הוא הצורה של הקשר.

מה שאפשר לצמצם הוא הקשר שאת יוזמת בלי צורך, כמו לחכות שיכתוב, או לבדוק אם ראה את ההודעה שלך. השיחות על הילדים יכולות להישאר ענייניות וקצרות, בלי לפתוח בכל פעם את מה שהיה ביניכם.

איך עושים את זה בפועל, ומה בכלל נחשב קשר כשיש ילדים משותפים, כתבתי בניתוק קשר אחרי פרידה. ואם מה שמציק לך הוא איך שוכחים מישהו שלא רוצה אותך, ולמה המחשבות חוזרות אליו שוב ושוב, כתבתי על זה בלמה אני עדיין תקועה בו.

האם לחשוב על הצדדים הפחות טובים של האקס עוזר להתגבר על פרידה?

במידה מסוימת, כן. חוקרי אוניברסיטת מיזורי בסנט לואיס בדקו 24 אנשים אחרי פרידה ממערכת יחסים של שנתיים וחצי בממוצע. מחשבה על הצדדים הפחות טובים של בן הזוג לשעבר הפחיתה את האהבה אליו, במחיר מצב רוח ירוד יותר. הסחת דעת שיפרה את מצב הרוח, ולא שינתה את האהבה.

המחקר פורסם ב-2018 בכתב העת Journal of Experimental Psychology: General. המשתתפים למדו לחשוב על בן הזוג לשעבר בדרכים שונות: להתמקד במה שלא היה טוב בו, לקבל את האהבה שעוד נשארה (“זה בסדר לאהוב מישהו שאני כבר לא איתו”), או להסיח את הדעת למשהו נעים. אחר כך הם ראו תמונה של בן הזוג לשעבר. ככה זה קורה גם בחיים: תמונה של האקס קופצת ברשתות בלי שום התראה. החוקרים מדדו את התגובה במוח ב-EEG, ושאלו את המשתתפים כמה אהבה הם עוד מרגישים. רק ההתמקדות במה שלא היה טוב הפחיתה את האהבה.

החוקרת סנדרה לנגסלג, שהובילה את המחקר, אמרה שוויסות של אהבה לא עובד כמו מתג. כדי ששינוי יחזיק, כנראה צריך לחזור עליו באופן קבוע.

כתבתי פעם על הרגע שאחרי הפרידה, שבו את נזכרת בעוד משפט שהוא אמר, ובעוד פעם ששתקת כדי לשמור על שקט בבית. בזמן הקשר ראית את המציאות דרך המשקפים של התקווה. כשהן יורדות, הכול מתחבר, וזה כואב. המחקר מדד משהו דומה מאוד: לראות אותו כמו שהוא היה, ולא רק כמו שקיווית שיהיה.

איך מתגברים על פרידה כשיש ילדים משותפים?

כשיש ילדים, הפרידה לא קורית פעם אחת. היא חוזרת בכל פעם שהם נוסעים לאבא שלהם, בכל חג שמתחלק לשניים, ובכל ערב שהבית שקט מדי. לכן חלק מההחלמה הוא להפריד בין הזוגיות שנגמרה לבין ההורות שנמשכת, וללמוד מה עושים עם הערבים שבהם את לבד.

יש הרבה נשים שלא מתגרשות בגלל הילדים, ויש שמתגרשות ודואגות להם נורא. והדאגה הזאת מוסיפה לפרידה עוד שכבה. קראתי פעם פוסט של אישה שכתבה, ממש בבכי, שהחגים היו לה קשים מאוד עם הילדים.

בן הזוג לשעבר ואבא של הילדים הם אותו אדם, בשני תפקידים. הזוגיות הסתיימה, ומותר לך להתאבל עליה. ההורות ממשיכה, והיא צריכה גבולות משלה. כשהתפקידים מתערבבים, כל שיחה על לוח הזמנים של הילדים הופכת לעוד ויכוח על מה שהיה.

שאלתי פעם נשים מה הן היו רוצות שהילדים שלהן ילמדו מהן על הדרך שעשו. המשפט שחזר בתשובות הכי הרבה, ב-14 ניסוחים שונים, היה לא לוותר על עצמם. ובשישה ניסוחים חזר עוד משפט: לא להישאר במקום שלא טוב לך, גם כשמפחיד לעזוב.

על סופי השבוע והחגים בלי הילדים כתבתי בבדידות אחרי גירושין.

מה משתנה כשהפרידה באה אחרי נישואים ארוכים?

אחרי עשרים או שלושים שנה, החיים נבנו סביב ה”אנחנו”: איפה גרים, עם מי נפגשים בסוף השבוע, מה מתכננים לשנים שאחרי שהילדים יעזבו. הפרידה מפרקת את כל זה בבת אחת, והיא מגיעה בשלב בחיים שבו להתחיל מחדש נראה מפחיד יותר, ולפעמים גם מאוחר מדי.

רוב העצות על פרידה שמופיעות בגוגל נכתבו לקשר של כמה שנים, בלי נישואים ובלי ילדים. אחרי נישואים ארוכים, הפרידה נוגעת גם בכסף. פתאום את מגלה שהפרנסה נראית אחרת, ושהעומס כולו עלייך. גם המעגל החברתי זז, כי הרבה מהחברים היו זוגות שהכרתם יחד. ולפעמים יש ילדים בוגרים, שרואים את מה שקורה מקרוב ושואלים שאלות משלהם.

על הזהות שנבנתה סביב קשר של עשרות שנים, ועל ההתחלה מחדש באמצע החיים, כתבתי בפרידה אחרי נישואים ארוכים.

מה אפשר לעשות כדי להמשיך אחרי פרידה?

לחזור לשאול מה את רוצה מהחיים שלך עכשיו, ולעשות צעדים קטנים לכיוון הזה, גם לפני שהכאב נגמר: חוג שדחית שנים, טיול, חברה שלא ראית מזמן. להמשיך לא אומר לשכוח את מה שהיה. זה אומר שהוא מפסיק להיות המרכז של היום שלך, ושהמקום הזה חוזר אלייך.

כשאני עובדת עם אישה אחרי פרידה, אני בכלל לא מתייחסת אליו. זה רק היא. לא משנה אם היא רצתה את הגירושין או לא, הוא בכלל לא במשוואה.

אצלי, מהגעגוע לתחושת הבית התחיל המסע חזרה אליי: לבית בתוכי, לביטחון ולשייכות שלא תלויים באף אחד מלבדי. ובזוגיות שיש לי היום, אנחנו גדלים יחד מתוך מקום שלם של כל אחד מאיתנו.

בפוסט אחר שאלתי איזו דלת הן היו פותחות אם היו מזריקות לעצמן רגע של אומץ. הן כתבו על מעבר דירה למושב בצפון, על חזרה הביתה לאילת, על עבודה עם משמעות ועל סליחה לעצמן. ואצלי, כשאני מסתכלת אחורה, הגירושין היו קרש קפיצה משמעותי.

איך ליווי רגשי עוזר להתגבר על פרידה?

בליווי, הכאב מקבל מילים, מקום והבנה, במקום להישאר תלוי באוויר. אנחנו מתחילות ממה שהכי כבד לך עכשיו, ובודקות יחד איזה חלק בו הוא כאב שצריך זמן, ואיזה חלק הוא סיפור שאפשר לשנות. כדאי לפנות כשהמחשבות לא עוזבות, כשהלילות בלי שינה, או כשאת מרגישה שלבד את כבר לא מצליחה.

לפני שפונים לטיפול עולים קולות: מה יחשבו עליי, אולי עדיף להוציא את הכסף על משהו אחר, אולי אני יכולה להסתדר לבד. ואפשר לטפל בכאב גם לבד, עד גבול מסוים. בטיפול אני אראה לך אזורים בנפש שלא העזת לראות.

ואם את מרגישה שאין לך כוח להחזיק את היום, או שעולות בך מחשבות לפגוע בעצמך, אל תחכי לליווי. בער”ן עונים בטלפון 1201, בכל שעה.

מה קורה אצלי בליווי בתקופה הזאת, כתבתי בליווי רגשי בזמן פרידה. בואי תגלי עוד על עצמך.