מה מומלץ לא לעשות אחרי פרידה, כשהיו נישואים וילדים
בקצרה
- אחרי פרידה מנישואים מומלץ לא לקבל החלטות גדולות ובלתי הפיכות מתוך פחד, לא לוותר על עצמך כדי שהוא יחזור, ולא לקחת על עצמך את כל האשמה.
- רוב הרשימות ברשת נכתבו לפרידה מחבר. כשיש ילדים משותפים, הוא ממשיך להיות חלק מהשבוע שלך, וחלק מהעצות הרגילות לא מתאימות כמו שהן.
- החלטות על הבית, על ההסכם או על העבודה שמתקבלות מתוך פחד נשענות על הישרדות. עדיף לתת להן זמן, וכשאי אפשר, לקבל אותן עם אנשי מקצוע.
- העצה “לא להיכנס לזוגיות ריבאונד” לא נתמכת במלואה במחקר. במחקר מקווינס קולג’ ומאוניברסיטת אילינוי, דווקא מי שמיהרו לקשר חדש דיווחו על מצב נפשי טוב יותר.
- מה שכדאי לבדוק הוא פחות מתי, ויותר למה: האם הקשר החדש בא מתוך רצון, או מתוך בריחה מהחלל.
- ומה שהכי לא כדאי הוא לעבור את התקופה הזאת לבד.
“לא להתקשר אליו. לא לעקוב אחריו ברשתות. לא להתבודד. לא להדחיק.”
אלה העצות שחוזרות כמעט בכל רשימה על מה לא לעשות אחרי פרידה, והן נכונות. אבל רובן נכתבו למי שנפרדה מחבר אחרי שנתיים. מה עם הבית שגרתם בו עשרים שנה? מה עם ההסכם? ומה עם הילדים, שיחזרו מאבא שלהם ביום ראשון?
מה מומלץ לא לעשות אחרי פרידה?
אחרי פרידה מנישואים, בתקופה הראשונה, כדאי להימנע מאלה:
- לקבל החלטות גדולות ובלתי הפיכות מתוך פחד.
- לוותר על מה שחשוב לך כדי שהוא יחזור.
- לקחת על עצמך את כל האשמה.
- למדוד את ההחלמה שלך לפי הקצב שלו.
- לתת לקולות מבחוץ להחליט בשבילך.
- להעמיד פנים מול כולם שאת כבר בסדר.
- למהר לזוגיות חדשה רק כדי לא להרגיש את החלל.
את העצות הנפוצות, לא להתבודד, לתת לכאב מקום ולשמור על הגוף, פירטתי באיך להתגבר על פרידה. מה עושים כשאי אפשר לנתק קשר כי יש ילדים, כתבתי בניתוק קשר אחרי פרידה. ואם הבדיקות של מה הוא עושה כבר מנהלות לך את היום, כתבתי על זה בלמה אני עדיין תקועה בו.
הקצב שלו שונה משלך, כי הוא כנראה התחיל להיפרד במקום אחר בזמן, ועל זה כתבתי במי שעזב ומי שנשארה. ועל משפטים של אחרים שמערערים החלטה, כתבתי בהספק שאחרים מחדירים אחרי ההחלטה.
למה לא כדאי לקבל החלטות גדולות מתוך פחד אחרי פרידה?
כי פחד מחליט לפי מה שיעזור לשרוד את השבוע הקרוב. בתקופה הראשונה אחרי פרידה הגוף והנפש עסוקים בלעבור את היום. החלטה למכור את הבית, לעבור עיר, לעזוב עבודה או לוותר על משהו בהסכם, כשהיא מתקבלת מתוך הפחד הזה, עלולה להתאים לרגע, ולא לחיים שתרצי לבנות אחר כך.
את המצב הזה אני מכנה תודעת הישרדות. היא שימושית כשצריך לעבור לילה קשה, אבל היא רואה רק את המחר הקרוב, ובוחרת לפי מה שמפחיד פחות. על ההבדל בינה לבין חיים שבוחרים בהם כתבתי בתודעת הישרדות מול קיימות.
יש החלטות שאי אפשר לדחות: מועד בהליך, דירה שצריך לפנות, פרנסה. אותן לא דוחים, אבל גם לא מקבלים לבד, בשתיים בלילה. מקבלים אותן עם אנשי מקצוע שמכירים את התחום, ועם מישהי שתעזור לך להפריד בין מה שאת רוצה לבין מה שהפחד אומר לך.
ויש פחד שמתלבש על הכסף. על הצד הרגשי של ההחלטות הכלכליות כתבתי בהכסף בגירושין, מהצד הרגשי. ולמי פונים לאיזו שאלה, כתבתי בעורך דין, מגשר או מטפלת.
למה לא כדאי לוותר על עצמך כדי שבן הזוג יחזור?
כי מה שתוותרי עליו בדרך יחסר לך גם אם הוא יחזור, וגם אם לא. אחרי שהוא עוזב, קל לחשוב שאם רק תשתני, תתגמשי ותוותרי על משהו שחשוב לך, הקשר עוד יכול להינצל. זה ניסיון אנושי מאוד, והוא בדרך כלל מגיע מהפחד להישאר לבד, ולא מהרצון שלך.
אני זוכרת את זה מעצמי. בימים הראשונים אחרי שהוא עזב הייתה הקלה, ואז הפחד חזר. הייתה תקווה שהוא יתחרט, והייתה גם מחשבה שאולי אני צריכה לוותר על משהו שחשוב לי. מה שהחזיר לי בסוף את העוצמה שלי, את האהבה ואת ההערכה העצמית היו התהליכים שעברתי בליווי.
ויתור כזה לא תמיד נראה דרמטי. הוא יכול להיות חוג שאת מפסיקה כי הוא לא אהב אותו, חברה שאת מתרחקת ממנה, דעה שאת בולעת בשיחה על הילדים, או בקשה שאת לא מעלה בהסכם כדי לא להרגיז. כל אחד מהם קטן, ויחד הם מצטברים לאישה שמתכווצת.
אם את מוצאת את עצמך מתכננת מה תשני בעצמך כדי להחזיר אותו, כדאי לשאול לפני כל צעד: אני רוצה את זה, או שאני מפחדת מבלעדיו? התשובה לא חייבת להיות ברורה מיד. השאלה עצמה כבר מחזירה אותך לעצמך.
למה לא כדאי לקחת על עצמך את כל האשמה על הפרידה?
כי קשר נבנה משני אנשים, וגם הקושי בו. כשהכול נופל עלייך, את גם לוקחת על עצמך משקל שלא שייך לך, וגם מאבדת את היכולת לראות בבירור מה כן היה החלק שלך. ואת החלק הזה דווקא שווה לראות, כי ממנו אפשר ללמוד.
מבין הרשימות שבעמוד הראשון של גוגל, רק אחת אומרת את זה במפורש: לקחת אחריות על החלק שלך בקרע, בלי להאשים את עצמך. אשמה קשה לראות מבפנים, כי היא נשמעת כמו כנות. “הכול בגללי” נשמע כמו לקחת אחריות, וזו עדיין אשמה.
על המקרה שבו גם הוא מטיל עלייך את האשמה, שוב ושוב, כתבתי בכשבן הזוג מאשים אותך בכישלון של הקשר בינכם. ועל ההבדל בין אשמה לאחריות, ואיך סולחים לעצמך, כתבתי באשמה ובושה אחרי גירושין.
למה לא כדאי להעמיד פנים שאת כבר בסדר אחרי פרידה?
כי מה שמסתירים מאחרים, מתחילים להסתיר גם מעצמך. בתקופה הראשונה יש לא פעם הקלה, ולפעמים אפילו שמחה, וזה אמיתי. אבל כשמסביב כולם אומרים “את נראית מצוין”, קל להתחיל לשחק את התפקיד, ולהחביא את הימים שבהם קשה. ואז הכאב מגיע כשאף אחד כבר לא שואל.
על ההקלה שמגיעה אצל הרבה נשים ראשונה, ולמה כל כך קשה לדבר עליה, כתבתי בההקלה ששתקנו עליה. ועל הכאב שיכול להגיע אחריה, בהמסע הרגשי של אישה בגירושין.
מותר לך לענות על “מה שלומך?” בתשובה אמיתית, לפחות לאישה אחת. לא כולם צריכים לדעת. מספיק שמישהי אחת יודעת איך באמת עבר עלייך השבוע.
האם באמת לא כדאי להיכנס לזוגיות חדשה מהר אחרי פרידה?
המחקר פחות חד מהעצה. חוקרים מקווינס קולג’ שבניו יורק ומאוניברסיטת אילינוי שאלו אנשים שעברו פרידה על הרווחה שלהם, על הרגשות כלפי בן הזוג לשעבר, והאם הם כבר עם מישהו חדש. מי שהיו בקשר חדש הרגישו בטוחים יותר שהם רצויים, ושלמים יותר עם הקשר הקודם.
ובקרב מי שכבר היו בקשר חדש, ככל שהתחילו אותו מהר יותר, כך דיווחו על מצב נפשי טוב יותר. החוקרים כתבו שקשרי ריבאונד עשויים להועיל יותר ממה שנהוג לחשוב. המחקר פורסם ב-2015 בכתב העת Journal of Social and Personal Relationships, והוא מראה קשר, ולא בהכרח סיבה ותוצאה. יכול להיות שמי שכבר הרגישו טוב יותר הם אלה שהתחילו מהר.
אז השאלה שכדאי לשאול היא פחות “מתי מותר”, ויותר “למה עכשיו”. קשר שמתחיל מתוך רצון, אחרי שהתחלת להכיר את האישה שאת היום, שונה מקשר שמתחיל כדי שלא תצטרכי להיות לבד עם השקט בבית בערב שהילדים אצל אבא שלהם. מבחוץ שניהם נראים אותו דבר. מבפנים את יודעת.
על המוכנות לזוגיות חדשה, ועל הפחדים שעולים בדרך, כתבתי בזוגיות אחרי גירושין, ובפוסט ומה עם אהבה חדשה.
איך ליווי רגשי עוזר בתקופה הראשונה אחרי פרידה?
ליווי נותן לך מקום שבו את לא צריכה להחזיק הכול לבד. בתקופה שבה כל החלטה נראית דחופה וכל רגש גדול מדי, אנחנו עוצרות יחד, מפרידות בין הפחד לבין מה שאת רוצה, ובודקות כל צעד לפני שהוא נעשה. כך ההחלטות הגדולות מתקבלות ממקום יציב יותר.
אחרי שהוא עזב, אני לקחתי ליווי של מטפלת. ומאז אני אומרת לנשים שנמצאות בתחילת הדרך: אל תלכי לבד. אני מכירה את השביל, פסעתי בו.
המפגשים אצלי נמשכים שעה, בדרך כלל פעם בשבוע, בקליניקה בכפר סבא או בזום. ובין המפגשים אני זמינה, כדי שלא תישארי לבד עם החלטה שמגיעה באמצע השבוע.
מה קורה אצלי בליווי בתקופה הזאת, כתבתי בליווי רגשי בזמן פרידה. בואי תגלי עוד על עצמך.
