כשבן הזוג מאשים אותך בכישלון של הקשר בינכם
בקצרה
- כשבן הזוג מאשים אותך שוב ושוב בכישלון של הקשר, האשמה מחלחלת פנימה, ועם הזמן את מתחילה להאמין שהבעיה היא את.
- ג’ון גוטמן מבחין בין תלונה על עניין מסוים לבין ביקורת שמכוונת אל האישיות. “את לא מספיק אוהבת” שייך לסוג השני.
- חוקרי זוגיות מאוניברסיטת אילינוי, שסקרו מחקרים על נישואים, מצאו שבן זוג לא מרוצה נוטה לפרש לרעה את מה שהשני עושה. ההאשמה שלו מתארת גם את המצב שלו בקשר.
- כשעוצרים ומסתכלים על הקשר מבחוץ, מתברר בדרך כלל שהקושי בזוגיות מורכב, ושכל אחד מביא אליו את החלק שלו.
- השפלה, איומים או פחד הופכים את השאלה: קודם דואגים לביטחון שלך, ורק אחר כך מבררים מה קרה בקשר.
כואב לך. את מרגישה את ההתחלה של הסוף בקשר שלכם.
האשמה שהוא מפיל עלייך כמעט בכל שיחה מחלחלת אלייך, ואת מאמינה לה. את מתהלכת עם תחושה שאת לא בסדר בקשר. שאת לא מספיק טובה לו, שאת לא באמת רואה אותו, שאת לא מספיק אוהבת.
למה אני מתחילה להאמין לבן הזוג כשהוא אומר שהכול בגללי?
כי זה חוזר כמעט בכל שיחה, וכי זה מגיע מהאדם הכי קרוב אלייך. משפט ששומעים פעם אחת אפשר לבדוק. משפט ששומעים כל יום מתחיל להישמע כמו עובדה. ובתקופה שבה את כבר מרגישה שמשהו בקשר מתפרק, את מחפשת הסבר, וההאשמה שלו מגישה לך אחד מוכן.
ואז האשמה שוקלת עלייך כמו סלע. את שואלת את עצמך למה הקשר לא התפתח, ומרגישה שהכול נופל רק עלייך. הנפש כפופה, הלב כבד, ואת מנסה להבין איפה “טעית”.
וגם כשהוא כבר לא בחדר, השיחה ממשיכה. את עונה לו בראש, מצדיקה את עצמך, מתנצלת על דברים שלא אמרת. זה הרגע שבו כבר לא צריך אותו כדי לשמוע את המשפטים שלו.
על מה שהאשמה הזאת עושה לביטחון העצמי לאורך השנים כתבתי בביטחון עצמי אחרי גירושין.
מה ההבדל בין תלונה לבין האשמה בזוגיות?
תלונה מדברת על משהו מסוים שקרה: “נפגעתי שלא התקשרת כשאיחרת”. האשמה מדברת עלייך: “את אף פעם לא רואה אותי”, “את לא מספיק אוהבת”. הפסיכולוג ג’ון גוטמן, שחקר זוגות במשך עשרות שנים, קורא לסוג השני ביקורת, ומתאר אותה כהתקפה על האדם עצמו, במקום על עניין מסוים.
על תלונה אפשר לדבר. אפשר להסכים איתה, להסביר, לשנות משהו. האשמה שהופכת אותך לבעיה לא משאירה מקום לשיחה כזאת. אין בה מעשה אחד שאפשר לתקן, רק קביעה מי את.
גוטמן מתאר גם את מה שקורה בצד השני. כשמאשימים אותנו, אנחנו מתגוננות, וההתגוננות עצמה היא דרך להחזיר את האשמה אליו. כך כל שיחה נגמרת באותו מקום.
כתבתי פעם על שני אנשים שאהבו, ופשוט הפסיקו להבין אחד את השני. כל אחד רואה רק את הכאב שלו, וכל אחד מרגיש שהוא צודק. ושם, בין השתיקות וההאשמות, הרבה זוגות הולכים לאיבוד.
ואותה הבחנה, בין מעשה לבין מי שאת, עובדת גם מבפנים. על ההבדל בין אשמה לבושה כתבתי באשמה ובושה אחרי גירושין.
האם ההאשמות של בן הזוג אומרות את האמת עליי?
הן אומרות משהו, אבל לא בהכרח את מה שהן נשמעות. חוקרי זוגיות מאוניברסיטת אילינוי סקרו את המחקר על הדרך שבה בני זוג מסבירים זה את המעשים של זה. הם מצאו שבני זוג שלא מרוצים בנישואים נוטים להסביר את מה שהשני עושה באור שלילי. כלומר ההאשמה מספרת גם על המצוקה שלו.
הסקירה לא בדקה מי צודק. היא מצאה שכשהקשר במצוקה, ההסברים נצבעים בשלילה, ויש סימנים לכך שהצבע הזה גם מעמיק את חוסר שביעות הרצון. מה שאת עושה עובר אצלו דרך העיניים של מי שכבר לא טוב לו בקשר.
זה לא אומר שאין לך חלק. זה אומר שאפשר לשים את המשפט שלו במקום הנכון: תיאור של איך הוא מרגיש בקשר, ולא הגדרה של מי שאת.
איך מסתכלים על הקשר מבחוץ כשהאשמה כל כך קרובה?
עוצרים. יושבים עם עצמך לדייט, לעבודה פנימית, ונותנים למרחב קטן של שקט להיפתח. מתוך השקט הזה אפשר לראות את הקשר בהסתכלות רחבה יותר: מה קרה ביניכם, מה הוא הביא לקושי ומה את הבאת. בתוך הוויכוח הבא זה לא יקרה. זה קורה כשאת לבד עם עצמך, בלי לענות לאף אחד.
בדייט כזה אפשר להתחיל משאלות פשוטות, ולכתוב את התשובות:
- מה בדיוק הוא אומר עליי, במילים שלו?
- מה מזה אני אומרת לעצמי גם כשהוא לא בחדר?
- עם איזה משפט שלו אני מסכימה באמת, ועל איזה אני פשוט עייפה מלהתווכח?
- מה הוא הביא לקושי בינינו, ומה אני הבאתי?
כתבי אותן כמו שהן יוצאות, גם אם הן מבולגנות.
נניח שהוא אומר “את אף פעם לא פנויה אליי”. אולי יש בזה משהו: אולי באמת היית עסוקה בילדים, בעבודה ובהחזקת הבית, והיו ערבים שבהם לא נשאר לך כוח אליו. זה החלק שאפשר להסתכל עליו. “את לא מספיק אוהבת” הוא כבר משפט אחר. הוא לוקח ערבים עייפים והופך אותם להגדרה של הלב שלך.
ומה עושים עם החלק שגילית שהוא באמת שלך? זה כבר ההבדל בין אשמה לבין אחריות, ופירטתי אותו במדריך על אשמה ובושה שקישרתי אליו למעלה.
מה קורה כשמבינים שהקושי בזוגיות הוא של שניכם?
אפשר להתחיל לנשום. כשהאסימון נופל, ומתברר שהקושי בזוגיות מורכב, שהוא של שניכם, ושכל אחד מביא את חלקו למערכת היחסים, הגב מזדקף. את מרגישה מחדש את הכוח הפנימי שלך, ומפסיקה לסחוב לבד משקל ששייך לשניים. ומשם אפשר לחזור אל עצמך, אל מה שאת רוצה ומרגישה.
ההבנה הזאת לא מעבירה את האשמה אליו. היא מחזירה לתמונה את הפרופורציות שלה: שני אנשים, שכל אחד מהם הביא את מה שהביא. החלק שלך נשאר שלך, ואפשר לעבוד עליו. את החלק שלו את יכולה להניח.
מה שקורה אחר כך שונה מאישה לאישה. יש שמהמקום הזה מוצאות דרך לדבר איתו אחרת, ויש שמבינות שהקשר הזה נגמר. ואם רק את מוכנה לעבוד על הקשר, כתבתי על כך בכשהוא לא מוכן לטיפול זוגי.
למה ההאשמות ממשיכות גם בזמן הפרידה?
כי ההחלטה להיפרד לא סוגרת את הוויכוח על מי אשם. לפעמים היא רק מחריפה אותו. “את פירקת את המשפחה”, “בגללך הגענו לזה”. משפטים כאלה יכולים להגיע בהודעות, בשיחות על הסדרים, או בהעברה של הילדים, ודווקא ברגעים שבהם את הכי פגיעה.
אותה הבחנה עוזרת גם כאן. כשהוא מעלה עניין מעשי, על כסף, על לוח זמנים, על הבית, אפשר לענות לעניין. כשהוא קובע מי את, לא כל משפט צריך תשובה. לפעמים מספיק לענות רק על החלק המעשי, ולהשאיר את השאר בלי מענה.
על צמצום הקשר למה שבאמת צריך, גם כשיש ילדים משותפים, כתבתי בניתוק קשר אחרי פרידה. ועל האשמה שנשארת בפנים גם אחרי שהגירושין חתומים, ועל הסליחה לעצמך, כתבתי באשמה ובושה אחרי גירושין.
מתי האשמות בזוגיות הן כבר אלימות רגשית?
כשהן מפסיקות להיות ויכוח על מה שקרה ביניכם, והופכות לדרך לשלוט בך: השפלה, קללות, איומים, ניתוק שלך מחברות ומהמשפחה, או פחד ממה שיקרה אם תעני. במצב כזה השאלה מי אשם בקשר יכולה לחכות. מה שבא קודם הוא הביטחון שלך, ושל הילדים אם יש.
החוק למניעת אלימות במשפחה בישראל מכיר גם בהתעללות נפשית מתמשכת, ומאפשר לבקש בגללה צו הגנה. את לא צריכה להחליט שום דבר על הנישואים כדי לבקש עזרה. מספיק שאת מפחדת.
אל תישארי עם זה לבד. בקו 118 של משרד הרווחה עונים בכל שעה, והשיחה בחינם. אם קשה לך לדבר, אפשר לשלוח מסרון ל-055-7000128. ובסכנה מיידית מתקשרים למשטרה ב-100.
איך ליווי רגשי עוזר כשאת עדיין אוחזת באשמה?
בליווי יש מקום שבו אף אחד לא מאשים אותך. אנחנו מסתכלות יחד על הסיפור שאת מספרת לעצמך על הקשר, ובודקות מה בו שלך ומה הגיע מבחוץ. משם אפשר להחליט, בלי שהאשמה תחליט בשבילך, אם להישאר ולעבוד על הקשר או ללכת.
בליווי אני לא שופטת מי צודק ביניכם. אני שם כדי שתוכלי לראות את עצמך שוב בגודל האמיתי שלך, עם החלק שלך ועם הכוח שלך.
אם את מוצאת את עצמך עדיין אוחזת באשמה, את לא לבד. דברי איתי, ואראה לך צד נוסף בסיפור שאת מספרת לעצמך.
