חרטה אחרי גירושין: על מה באמת מתחרטים?
בקצרה
- חרטה אחרי גירושין מוכרת לנשים רבות, גם לאלה שהיו בטוחות בהחלטה. היא רגש שמבקש תשומת לב, והיא לא מוכיחה שההחלטה הייתה שגויה.
- לפי סקירה של חוקרים מאוניברסיטת קורנל, הכאב על מה שעשינו חזק יותר בהתחלה, והכאב על מה שלא עשינו נוטה לגדול עם השנים.
- בחודשים הראשונים אחרי גירושין החרטה נוגעת לרוב בהחלטה עצמה. עם השנים היא יכולה לעבור למה שלא נעשה: שתיקות, בקשות שלא נאמרו, דברים שחיכו יותר מדי.
- מחקר מאוניברסיטת אילינוי מצא שאנשים מתחרטים הכי הרבה בתחומים שבהם עוד יש להם סיכוי לשנות משהו, וזוגיות ואהבה הן אחד מהם.
- חרטה, ספק, געגוע ואשמה מתערבבים בקלות. כשמפרידים ביניהם, מתברר שלכל אחד מהם צריך תשובה אחרת.
- יש הבדל בין חרטה על ההחלטה עצמה לבין חרטה על הדרך שבה היא נעשתה. על חלק מהחרטות על הדרך עוד אפשר לעשות משהו.
“ואם אתחרט?”
זו אחת השאלות שנשים שואלות אותי. לפעמים היא מגיעה עוד לפני ההחלטה, יחד עם “אולי אני טועה”. ולפעמים היא מגיעה אחרי, כשהגט כבר חתום, בערב שבו הבית שקט מדי.
אני מכירה את הפחד הזה. מה יקרה אם אטעה? ואם אתחרט על זה שעזבתי משהו נוח? ואם אגלה שהפסדתי? ומצד שני, לימדו אותנו שלא בוכים על חלב שנשפך.
האם זה נורמלי להתחרט אחרי גירושין?
כן. חרטה היא רגש מוכר אחרי כל החלטה גדולה, וגירושין הם מהגדולות שבהן. היא יכולה להגיע גם אצל אישה שהייתה בטוחה לגמרי, ולפעמים היא מגיעה שנים אחרי: בחג, בחתונה של אחד הילדים, ביום שהבית מתרוקן. חרטה לא מוכיחה שטעית. היא מבקשת שתסתכלי עליה מקרוב.
וגם מי שלא בחרה בגירושין מכירה משהו דומה. אצלי, אחרי שהוא אמר שהוא פחות אוהב ועזב, השאלה שחזרה שוב ושוב הייתה “ואיך לא הרגשתי כלום?”. גם היא מסתכלת אחורה, ומחפשת מה הייתי יכולה לעשות אחרת.
ברשת מסתובבים מספרים, למשל שבין שליש לחצי מהגרושים מתחרטים. כפי שהם מופיעים בתוצאות החיפוש, לא מצורף להם מקור, ואני מעדיפה לא לבנות עליהם. מה שכן נבדק במחקר הוא איך חרטה עובדת, ועל מה אנשים נוטים להתחרט.
על מה מתחרטים יותר, על מה שעשינו או על מה שלא עשינו?
תלוי כמה זמן עבר. חוקרים מאוניברסיטת קורנל סקרו את המחקר על חרטה ומצאו דפוס שחוזר: בטווח הקצר, אנשים מתחרטים יותר על מעשים, על מה שעשו. בטווח הארוך, החרטה הגדולה יותר היא על מה שלא עשו. מה שעשינו כואב יותר בהתחלה, ומה שלא עשינו ממשיך לכאוב לאורך שנים.
הסקירה פורסמה ב-1995 בכתב העת Psychological Review. במחקר מוקדם יותר שלהם, החוקרים שאלו אנשים בטלפון, בשאלונים ובראיונות פנים מול פנים על החרטות הגדולות של חייהם. החרטות הגדולות נטו להיות על דברים שהם לא עשו. לפי החוקרים, עם הזמן פועלים בנו תהליכים שמקהים את הכאב על מה שעשינו, ומחזקים את הכאב על מה שלא עשינו.
המחקר לא עסק בגירושין. אבל הוא עוזר להבין משהו על הזמן. בחודשים הראשונים, החרטה נוגעת בדרך כלל במעשה עצמו: שהחלטתי, שחתמתי, שאמרתי לו. ייתכן שעם השנים תגלי שמה שבאמת כואב לך הוא דווקא מה שלא עשית: השנים שבהן שתקת, הבקשות שלא אמרת, ולפעמים גם ההחלטה שחיכית איתה יותר מדי.
על השתיקה שנשים בוחרות בה כדי שיהיה שקט בבית כתבתי באני שותקת כדי שיהיה שקט בבית.
איך יודעים אם מתחרטים על ההחלטה, או על הדרך?
שואלים מה בדיוק היית עושה אחרת. לפעמים התשובה היא “לא הייתי מתגרשת”. ולפעמים היא “הייתי מספרת לילדים אחרת”, “לא הייתי חותמת כל כך מהר” או “הייתי מבקשת עזרה קודם”. אלה חרטות על הדרך, ועל חלק מהן עוד אפשר לעשות משהו.
חרטה על הדרך מזמינה תיקון: שיחה עם הילדים, התנצלות במקום שבו פגעת, או פשוט ללמוד ממנה לפעם הבאה. חרטה על ההחלטה עצמה מבקשת בירור עמוק יותר, ושם כדאי לא להישאר לבד עם השאלה.
מה ההבדל בין חרטה לבין ספק, געגוע ואשמה?
כל אחד מהם שואל שאלה אחרת. חרטה שואלת “הלוואי שהייתי בוחרת אחרת”. ספק שואל “אולי טעיתי?”, ולפעמים מישהו אחר שתל אותו. געגוע אומר “חסר לי”, ונוגע באדם, בבית ובחיים שהיו. אשמה שואלת “מה עשיתי לא בסדר?”. כשמבחינים ביניהם, קל יותר לדעת מה כל אחד מהם צריך.
| הרגש | מה הוא אומר | במה הוא נוגע | מה עוזר לו |
|---|---|---|---|
| חרטה | “הלוואי שהייתי בוחרת אחרת” | בהחלטה | לשאול מה היא מנסה להגיד, ומה עוד אפשר לשנות |
| ספק | “אולי טעיתי?” | בוודאות שלך | לבדוק של מי הקול שאומר את זה |
| געגוע | “חסר לי” | באדם, בבית, בתקופה | לתת לו מקום, בלי להחליט ממנו |
| אשמה | “מה עשיתי לא בסדר?” | במעשה | לבדוק מה היה החלק שלך, ולקחת עליו אחריות |
על הספק שאחרים מחדירים אחרי ההחלטה כתבתי בהספק שאחרים מחדירים אחרי ההחלטה. על הגעגוע, גם למה שכאב, כתבתי במתגעגעת לאקס גם אחרי כל מה שכאב?. ועל ההבדל בין אשמה לבושה, ובין אשמה לאחריות, כתבתי באשמה ובושה אחרי גירושין.
מה החרטה מנסה להגיד לך?
איפה את עוד רואה אפשרות. חוקרים מאוניברסיטת אילינוי מצאו שהחרטות הגדולות של אנשים נמצאות בתחומים שבהם הם עוד רואים הזדמנות לשינוי, לצמיחה ולהתחדשות. כשניתחו יחד 11 מחקרים שדירגו חרטות, זוגיות ואהבה הגיעו למקום השלישי, אחרי השכלה וקריירה, ולפני הורות, העצמי והפנאי.
המחקר פורסם ב-2005 בכתב העת Personality and Social Psychology Bulletin. החוקרים כתבו שהחרטות הגדולות שלנו משקפות את המקומות בחיים שבהם אנחנו רואים סיכוי ממשי לשינוי.
אם זה נכון, חרטה אחרי גירושין לא בהכרח אומרת “תחזרי אליו”. לפעמים היא אומרת שיש לך עוד מה לחיות בתחום הזה: זוגיות אחרת, קשר אחר עם הילדים, או חלק בך שוויתרת עליו בנישואים ואפשר להחזיר אותו.
האם חרטה אומרת שצריך לחזור אליו?
לא בהכרח. חרטה היא רגש על העבר, וחזרה היא החלטה על העתיד, והיא צריכה שניים. לפני שעונים על השאלה, כדאי לבדוק מה בדיוק את רוצה בחזרה: אותו, את הבית, את המשפחה כמו שהייתה, או את מי שהיית אז. ולבדוק גם מה השתנה מאז, אצלך ואצלו.
יש זוגות שחוזרים, ולפעמים מתברר שמה שחסר הוא בכלל לא הוא. את ההבדל אפשר לגלות רק בשקט, כשהגל של החרטה עובר ואפשר לחשוב.
ויש עוד אפשרות, שלא דורשת שום החלטה: להגיד תודה על הדרך שעשיתם יחד. ולתת לחרטה להיות חלק מהזיכרון, בלי שהיא תנהל אותו.
איך מפסיקים לשפוט את עצמך על ההחלטה?
מסתכלים על ההחלטה עם מה שידעת אז, ולא עם מה שאת יודעת היום. בזמן ההחלטה היו לך פחדים, מידע חלקי, ורק הכוחות שהיו לך באותה תקופה. כשאני מסתכלת היום אחורה על כל השנים האלה, אני אומרת לעצמי בלב שלם: I did my best. עשיתי את הכי טוב שיכולתי.
אחרי הגירושין למדתי גם לחלום מה בא לי אחרת. לראות את עצמי בגרסה חדשה, כמו דף חלק שעוד לא ציירתי עליו את מסקנות חיי.
החרטה מבקשת לצייר על הדף הזה שוב את התמונה הישנה. אפשר להקשיב למה שהיא אומרת, ועדיין לבחור מה לצייר.
ולפעמים, כשמסתכלים מספיק זמן, מתברר שהדלת שנסגרה היא בדיוק זו שאפשרה לחיים חדשים להיפתח.
מתי חרטה צריכה ליווי?
כשהיא מתחזקת עם הזמן במקום להיחלש, כשהיא ממלאת את רוב היום, או כשאת חיה בתוך “מה היה קורה אילו” יותר מאשר בחיים שיש לך עכשיו. וכשהיא מגיעה עם עצב שלא זז, שינה משובשת וקושי לתפקד, כדאי לבדוק את זה גם עם רופאת המשפחה או עם איש מקצוע בבריאות הנפש.
ואם את מרגישה שאין לך כוח להחזיק את היום, או שעולות בך מחשבות לפגוע בעצמך, אל תחכי לליווי. בער”ן עונים בטלפון 1201, בכל שעה.
בליווי אחרי גירושין אנחנו מקשיבות לחרטה. מה היא אומרת על מה שחשוב לך, מה היא מבקשת לשנות, ומה אפשר לעשות עם זה עכשיו, בחיים שיש לך היום.
אם השאלה “ואם טעיתי?” לא עוזבת אותך, בואי נדבר עליה בשקט. בואי תגלי עוד על עצמך.
