אשמה ובושה אחרי גירושין: מה ההבדל ביניהן, ומה עושים עם כל אחת
בקצרה
- אשמה אחרי גירושין היא התחושה שעשית משהו לא נכון: פירקת את הבית, פגעת בילדים, לא שמת לב בזמן. בושה היא התחושה שמשהו לא בסדר בך עצמך.
- חוקרי רגשות מבחינים בין השתיים: באשמה ההערכה השלילית היא על מעשה מסוים, ובבושה היא על העצמי כולו. אשמה דוחפת לתקן, ובושה דוחפת להסתתר.
- את האשמה אפשר לבדוק: מה באמת היה החלק שלך בקשר, ומה אפשר לעשות אחרת מעכשיו.
- אחרי בגידה, הרבה נשים מרגישות שהבחירה שלו במישהי אחרת אומרת שחסר בהן משהו. זו בושה, וזו לא אשמתן.
- חוקרים מאוניברסיטת אריזונה מצאו שאנשים בתהליך גירושין שהתייחסו לעצמם בחמלה סבלו פחות מחשבות ורגשות על הגירושין שחודרים ליום-יום, ועד תשעה חודשים אחר כך.
- כשהאשמה או הבושה לא זזות במשך שבועות, ומשבשות את השינה, האוכל והתפקוד, כדאי לבדוק אותן עם איש מקצוע בבריאות הנפש.
“איפה הייתי לא בסדר?” “איך לא שמתי לב?” “מה יש בה שאין לי?”
אלה שאלות שחוזרות אצל נשים שפונות אליי. שתי הראשונות שואלות מה עשיתי. השלישית כבר שואלת מה אני. זה ההבדל בין אשמה לבושה, והוא קובע מה אפשר לעשות עם כל אחת מהן.
למה אני מרגישה אשמה על הגירושין?
כי גירושין מרגישים כמו מעשה שעשית, גם כשלא את החלטת עליהם. נשים מרגישות אשמות על המשפחה שהתפרקה, על הילדים שעוברים מבית לבית, על שנים שבהן לא שמו לב, ולפעמים גם על ההקלה. אשמה מתעוררת כשאנחנו מרגישות שפעלנו נגד מה שחשוב לנו, ולכן היא מספרת גם מה חשוב לך.
אצל מי שבחרה לעזוב, האשמה נוגעת בדרך כלל בהחלטה עצמה. על מה שהיא נושאת כתבתי במי שעזב ומי שנשארה. מי שהחליטו בשבילה מרגישה אשמה מסוג אחר: היא עוברת בראש שוב ושוב את השבוע, החודש והשנה, ומחפשת סימן שיוכיח שהייתה צריכה לדעת.
ויש את האשמה מול הילדים, על הבית שהתפרק להם. גם נשים שבטוחות בהחלטה שלהן דואגות להם מאוד. כשההקלה מגיעה ראשונה, האשמה הזאת מגיעה לפעמים מיד אחריה, וכתבתי על זה בהמסע הרגשי של אישה בגירושין.
מה ההבדל בין אשמה לבושה?
אשמה אומרת “עשיתי משהו רע”, ובושה אומרת “אני רעה”. בסקירה של המחקר על השתיים, חוקרי רגשות מאוניברסיטת ג’ורג’ מייסון שבווירג’יניה מתארים את האשמה כהערכה שלילית של מעשה מסוים, ואת הבושה כהערכה שלילית של העצמי כולו. את ההבחנה הזאת ניסחה הפסיכולוגית הלן בלוק לואיס ב-1971.
ההבדל משנה את מה שכל אחת דוחפת אותך לעשות. לפי אותה סקירה, אשמה מובילה לתיקון: להודות, להתנצל, לנסות לשנות את התוצאה. בושה מובילה לרצון להסתתר, להכחיש או לברוח מהמצב. החוקרים מצאו גם שמי שנוטים לבושה נוטים יותר להאשים אחרים ולכעוס, ושהנטייה לבושה קשורה לערך עצמי נמוך, לדיכאון ולחרדה. על הכעס כתבתי בכעס אחרי גירושין.
“פירקתי לילדים את הבית” היא אשמה. היא מצביעה על מעשה, ואפשר לשאול עליו מה עושים עכשיו. “אני אמא רעה” היא כבר בושה, וקשה לעבוד איתה, כי היא לא מצביעה על שום מעשה שאפשר לשנות.
למה אחרי הגירושין אני מרגישה שמשהו לא בסדר בי?
זו השאלה שהבושה שואלת. היא לוקחת קשר שנגמר, שהיו בו שני אנשים, והופכת אותו לפסק דין עלייך. אחרי גירושין השאלה הזאת חזקה במיוחד אצל אישה שבן הזוג האשים אותה במשך שנים, ואצל אישה שהוא עזב בשביל מישהי אחרת. בשני המקרים, מה שהוא אמר או עשה נהיה עם הזמן מה שהיא אומרת על עצמה.
אחרי בגידה, הבושה מגיעה מהר: “אם הוא בחר במישהי אחרת, אולי חסר בי משהו.” ומי שמתביישת נוטה להסתתר, לפי אותם חוקרי רגשות. כאן זה יכול להיראות כמו לשמור את מה שקרה בסוד, גם מהקרובות לך. מה שאני אומרת לאישה שנמצאת שם הוא שזו לא אשמתה.
ולפעמים מה שכואב ותיק יותר מהנישואים: פחד ישן, זיכרון מהבית שגדלת בו. הגירושין רק העירו אותו. על הביטחון שנשחק עוד בתוך הנישואים כתבתי בביטחון עצמי אחרי גירושין.
מה ההבדל בין אשמה לאחריות?
אשמה היא התחושה שטעית, שעשית לא נכון. אחריות היא מה שאת עושה עם התחושה הזאת: לבדוק מה באמת היה החלק שלך, ולשנות את מה שאפשר מכאן והלאה. אחרי גירושין הרבה נשים לוקחות על עצמן את כל מה שקרה בנישואים, כאילו היו בהם לבד.
כשעוצרים ומסתכלים על הקשר מבחוץ, מתגלה בדרך כלל שהקושי בזוגיות היה של שניכם, ושכל אחד הביא אליו את החלק שלו. על המקום הזה, כשבן הזוג מאשים אותך בכישלון של הקשר, כתבתי גם בבלוג.
מהחלק שלך אפשר ללמוד: איפה ויתרת על עצמך, איפה שתקת כדי לא לטלטל. את החלק שלו את לא צריכה לקחת על עצמך.
ויש אשמה שמצביעה על פגיעה אמיתית, במילה שנאמרה או במעשה. אז האחריות היא לתקן את מה שאפשר, להתנצל אם צריך, ולהמשיך הלאה.
איך מספרים לסביבה על הגירושין בלי להתבייש?
מתחילים מהאנשים שאת סומכת עליהם, ומספרים רק מה שאת רוצה לספר. את לא חייבת לאף אחד הסבר למה נפרדתם. הבושה מול הסביבה נשענת בדרך כלל על “מה יגידו”, וכשאת יודעת בפנים מה נכון לך, קל יותר לשמוע את מה שאומרים בחוץ בלי שזה יהפוך לקול שלך.
ויש משפטים שמגיעים גם כשלא סיפרת כלום. “מסכנים הילדים.” “אולי עשית טעות?” כתבתי פעם על הרגע שבו אישה שהייתה שלמה עם הגירושין שומעת משפט אחד, ופתאום מטילה בהם ספק. לפני שמחפשים תשובה בחוץ, כדאי לשאול למה דווקא המשפט הזה כאב כל כך.
ויש נשים שמספרות לי שהמשפחה שלו הפנתה להן עורף, והן לא מבינות למה. הרי היו כלה טובה. גם שם הבושה נכנסת בקלות: אם הם מתרחקים, אולי באמת משהו לא בסדר בי.
איך סולחים לעצמך אחרי גירושין?
מתחילים מלשים לב איך את מדברת אל עצמך על מה שקרה. חוקרים מאוניברסיטת אריזונה ביקשו מ-109 אנשים בתהליך גירושין לדבר ארבע דקות על הפרידה, ושופטים דירגו כמה חמלה עצמית יש בכל הקלטה. אצל מי שדיברו על עצמם ביותר חמלה, מחשבות ורגשות על הגירושין חדרו פחות ליום-יום, ועד תשעה חודשים אחר כך.
חמלה עצמית, כפי שהחוקרים הגדירו אותה, היא עדינות כלפי עצמך, ההבנה שגם אחרים עוברים את זה, ושקט רגשי. הם כתבו שצריך לחזור על המחקר לפני שמסיקים ממנו מסקנות רחבות, ושאפשר לפתח חמלה עצמית.
וכשמדברים על סליחה, הרבה פעמים הכי קשה לסלוח לעצמך. על כך שהיית עסוקה בגידול הילדים ובהחזקת הבית, ובינתיים הוא חמק לך מהידיים. על כך שהרגשת טיפשה וחלשה מול מה שקרה. הסליחה הזאת מאפשרת ללכת עם הפנים קדימה, חכמה יותר וחופשייה יותר, ולפעמים אפילו להודות על מה שנראה בהתחלה כמו תקלה.
בליווי אחרי גירושין, הסליחה היא חלק מהעבודה: קודם כל לעצמך, וגם לו. אני ישירה, ואראה לך גם מקומות שלא נוח לראות. בנועם.
מתי כדאי לבקש עזרה עם אשמה ובושה?
כשהן מפסיקות לזוז. אשמה ובושה עולות ויורדות בתקופה שאחרי הגירושין. כשהן נשארות באותה עוצמה במשך שבועות, ואת לא ישנה, לא אוכלת ומתקשה לתפקד בעבודה ומול הילדים, כדאי לבדוק את זה עם רופאת המשפחה או עם איש מקצוע בבריאות הנפש. ליווי רגשי לא מחליף טיפול בדיכאון.
ואם את מרגישה שאין לך כוח להחזיק את היום, או שעולות בך מחשבות לפגוע בעצמך, אל תחכי לליווי. בער”ן עונים בטלפון 1201, בכל שעה.
איך נראה ליווי אצלי, כתבתי בליווי רגשי אחרי גירושין. ואם את עוד לפני ההחלטה, ושואלת את עצמך אם את טועה, כתבתי על זה בליווי למתלבטות. בואי תגלי עוד על עצמך.
