בגידה כמנוע לשינוי: שתי הדרכים שנפתחות אחרי הגילוי
בקצרה
- בגידה שנמשכה זמן רב בהסתר מטלטלת גם בגלל ההסתרה עצמה. אישה שמגלה שלא הרגישה דבר מאבדת לרגע את האמון בתחושות של עצמה.
- אחרי הגילוי נפתחות שתי דרכים: לבנות את הקשר מחדש, ביחד ובכנות, או להיפרד ולהתחיל מחדש קודם כול עם עצמה.
- לבחירה בין הדרכים אין תשובה נכונה אחת. השאלה שממנה מתחילים היא “מה אני רוצה?”.
- במחקר מעקב של חמש שנים על זוגות שטופלו אחרי בגידה, באוניברסיטת וושינגטון וב-UCLA, חלק מהזוגות המשיכו להשתפר וחלק התגרשו. החוקרים קראו לזה שני מסלולים.
- שיקום של קשר דורש את שני בני הזוג. כשרק אחד מהם מוכן, מה שנשאר בידיים שלה הוא הדרך שלה עצמה.
- לפני שבוחרים דרך, נותנים מקום לאבל ולכעס. השינוי מגיע אחריהם.
יש בגידות שמטלטלות את הנפש לא רק בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל התקופה הארוכה של ההסתרה.
אישה מגלה שהיא לא ראתה, שהיא לא הרגישה, ומשהו בזה מערער את תחושת הביטחון הפנימית שלה. הכאב חד: איך מי שעמד לידה שמר סוד כל כך גדול? אכזבה, בלבול, צער ופחד מציפים את הגוף.
ובתוך הסערה הזאת טמון גם רגע של בחירה מודעת.
למה בגידה שנמשכה זמן רב מטלטלת יותר מהמעשה עצמו?
כי היא פוגעת בשני סוגי אמון בבת אחת: באמון בו, ובאמון של האישה בתחושות של עצמה. במשך חודשים, ולפעמים שנים, החיים שלה נראו לה אחרת ממה שהיו באמת. היא לא הרגישה, וזה מה שכואב הכי עמוק. השאלה כבר לא נוגעת רק בו. היא נוגעת ביכולת שלה לסמוך על עצמה.
הערעור הזה יכול להתפשט גם לדברים קטנים. אם לא הרגשתי את זה, אולי אני לא מבינה נכון גם את ההודעה מחברה טובה, את המבט של הבוס, את מה שהילדים מספרים. ככה בגידה אחת פוגעת גם בדרך שבה היא קוראת את העולם.
נשים שמגיעות אליי עם סיפור של בגידה מתארות כאב מטלטל, שמציף את הגוף, ושאלות שלא נותנות מנוח.
על השאלה “איך לא ראיתי?”, ועל מה שעוזר בימים הראשונים אחרי גילוי, כתבתי במה עושים כשמגלים שבן הזוג הוא לא מי שחשבת?. ועל הכעס שמגיע עם בגידה, ועל השאלה מי אחראי לה, כתבתי בכעס אחרי גירושין.
מה זה אומר שבגידה יכולה להניע שינוי?
זה אומר שהגילוי, עם כל הכאב שבו, עוצר את החיים כפי שהיו, ומכריח לשאול שאלות שאולי נדחו שנים. מה קרה בקשר הזה? מה אני רוצה ממנו? ומה אני רוצה לעצמי? בתוך הסערה יש פוטנציאל לשינוי, שלה ושל שניהם יחד, באיזו דרך שתבחר.
זה לא הופך את הבגידה לדבר טוב, ואף אחת לא צריכה להודות עליה. אבל משבר כזה שובר את השגרה, וכשהשגרה נשברת אפשר לראות דברים שקודם היו מוסתרים מאחוריה, גם בקשר וגם בה עצמה. בקשר, זו יכולה להיות שיחה כנה ראשונה אחרי שנים שבהן דיברו רק על הסידורים של הבית. אצלה, זה יכול להיות הרגע שבו היא שואלת סוף סוף מה היא עצמה צריכה, ולא רק מה המשפחה צריכה.
וזה לא קורה ביום הגילוי. קודם כול מותר להתאבל, ולאסוף את החלקים שהתפזרו. רק אחרי זה אפשר להפוך את המשבר לנקודת צמיחה, לשינוי, ולדיוק של החיים שהיא רוצה לחיות.
אילו דרכים יש לאישה אחרי שהיא מגלה בגידה?
שתיים. דרך אחת היא שיקום של היחסים: כנות, אמון שנבנה מחדש, וצמיחה של שני בני הזוג. הדרך השנייה היא פרידה, כזו שבה האישה לומדת את הערך שלה ומתחברת לרצונות שלה. אין תשובה אחת נכונה. בשתי הדרכים זה מסע של צמיחה, והכוח לבחור את הדרך נמצא אצלה.
| שיקום היחסים | פרידה | |
|---|---|---|
| מה הדרך דורשת | שני בני זוג שמוכנים לכנות, לשיחות קשות ולזמן | החלטה שלה, ואנשים שיחזיקו אותה בדרך |
| מה יכול לצמוח בה | אמון חדש, ושיחה שלא הייתה ביניהם קודם | הערך שלה, והחיבור למה שהיא רוצה |
| השאלה שכדאי לשאול | האם שנינו רוצים לבנות משהו חדש, ולא רק לחזור למה שהיה? | מה אני רוצה ליצור בחיים שלי עכשיו? |
כתבתי פעם שהפרידה יכולה להיות סיום שיש בו התחלה חדשה, קודם כול שלה עם עצמה. גם בשיקום יש התחלה כזאת. אישה שבוחרת לשקם את הקשר צריכה לחזור לעצמה, לא פחות ממי שבוחרת ללכת, כדי שהשיקום לא יהיה עוד ויתור.
שתי הדרכים אמיתיות, ואף אחת מהן אינה “החזקה” או “החלשה”. יש נשים שבוחרות להישאר מתוך אומץ, ויש שבוחרות ללכת מתוך אומץ.
האם זוגות באמת משקמים את הקשר אחרי בגידה?
חלק כן, וחלק לא. חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון ומאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס עקבו חמש שנים אחרי 19 זוגות שהגיעו לטיפול זוגי אחרי בגידה. הזוגות מתוכם שנשארו נשואים לא היו שונים בשביעות הרצון מהקשר מזוגות שלא חוו בגידה. זוגות אחרים הידרדרו, ובסוף התגרשו.
החוקרים כתבו במפורש על שני מסלולים. חלק מהזוגות ממשיכים להשתפר, עד שאי אפשר להבדיל ביניהם לבין זוגות בלי בגידה, ואחרים מתדרדרים ונפרדים. מבין הזוגות שהבגידה נחשפה אצלם לפני הטיפול או במהלכו, 43 אחוזים התגרשו בתוך חמש השנים, לעומת 23 אחוזים מהזוגות שלא חוו בגידה.
ויש שם ממצא שמתחבר לשאלת ההסתרה. בזוגות שבהם הבגידה נשארה סוד גם במהלך הטיפול, ארבעה מכל חמישה התגרשו. המספרים קטנים מאוד, אבל הכיוון מתיישב עם מה שכתבתי למעלה: כנות היא חלק מהשיקום עצמו.
זה מחקר קטן, על זוגות אמריקאים שכבר הגיעו לטיפול זוגי, ולכן אי אפשר לבנות עליו תחזית לזוג מסוים. הוא מראה ששתי הדרכים קיימות גם במעקב של שנים, ושאף אחת מהן אינה סוף ידוע מראש.
איך מחליטים בין שיקום הקשר לבין פרידה אחרי בגידה?
מתחילים מהשאלה “מה אני רוצה?”, לפני השאלות מה נכון, מה יגידו, או מה הוא רוצה. בתוך השבר יש נקודת אמת שמבקשת מהאישה לעצור ולשאול את עצמה את השאלה הזאת. ההחלטה עצמה יכולה להגיע אחר כך, בקצב שלה, אחרי שהכאב והכעס קיבלו מקום.
ובדרך הזאת יהיו קולות רבים. חברה שאומרת “תעזבי אותו”, אמא שאומרת “תחשבי על הילדים”. הם אוהבים אותה ורוצים בטובתה. אבל בסוף יש רק אמת אחת, וזאת היא.
שאלות שיכולות לעזור, כשיש כבר קצת שקט:
- כשאני מדמיינת את עצמי בעוד שנה, בתוך הקשר הזה אחרי שיקום, מה אני מרגישה בגוף?
- וכשאני מדמיינת את עצמי בעוד שנה בלעדיו?
- מה אני צריכה לראות ממנו כדי להאמין שאפשר לבנות אמון מחדש?
- איזו החלטה אני מקבלת מתוך פחד, ואיזו מתוך רצון?
על האופן שבו העבודה מתחילה מהרצון, ומה קורה כשהרצון והפחד מושכים לכיוונים שונים, כתבתי בהשיטה.
מה קורה כשרק אחד מבני הזוג רוצה לשקם את הקשר אחרי בגידה?
שיקום של קשר דורש שניים. אם היא רוצה לבנות מחדש, והוא לא מוכן לכנות, לשיחות או לטיפול, הדרך הזאת לא תלויה רק בה. ואם הוא רוצה והיא לא, גם זו תשובה. מה שכן נשאר בידיים שלה, בכל אחד מהמצבים, הוא הדרך שלה עצמה ומה היא לוקחת ממנה.
לפעמים אישה מחכה שהוא יחליט בשבילה: אם יתנצל מספיק, היא תישאר, ואם לא, היא תלך. ככה ההחלטה עוברת אליו, דווקא ברגע שבו הכי חשוב לה לחזור לעצמה. גם כשהוא לא משתף פעולה, היא עדיין יכולה לשאול מה היא רוצה, ולבחור.
על המצב שבו רק היא מוכנה לעבוד על הקשר כתבתי בכשהוא לא מוכן לטיפול זוגי.
איך ליווי רגשי עוזר אחרי בגידה?
בליווי יש מקום לכל מה שעולה: הכאב, הכעס, הבלבול, והשאלות שעוד אין להן תשובה. אנחנו מתחילות מהרצון שלה ובודקות מה היא באמת רוצה, בלי שהליווי יכוון אותה מראש להישאר או ללכת. בשתי הדרכים העבודה היא על החיבור שלה לעצמה ולערך שלה.
יש נשים שמגיעות אליי עוד לפני שהחליטו משהו, ויש שמגיעות כשהן כבר בתוך הפרידה. בשני המקרים אנחנו לא שואלות קודם מה הוא עשה. אנחנו שואלות מה היא רוצה עכשיו, ומה עומד בינה לבין זה.
ולכל אישה שנמצאת עכשיו בתוך הסערה הזאת, אני משאירה שאלה אחת: מה בא לך?
