פחד אומר שעוד אין לנו מספיק כלים
בקצרה
- ההגדרה שלי לפחד, מתוך העבודה עם נשים בפרידה ובגירושין: פחד אומר שעוד אין לנו מספיק כלים להתמודד. זה מקום שאף פעם לא היינו בו, ואנחנו לא יודעות איך נהיה בו.
- לפי ההגדרה הזאת, הפחד מספר פחות על הצעד עצמו, ויותר על מה שיש בידייך כרגע כדי לעשות אותו.
- בפסיכולוגיה יש רעיון קרוב: לפי חוקרי הלחץ ריצ’רד לזרוס וסוזן פולקמן (ברקלי, 1984), אדם נלחץ כשהוא מעריך שמה שמולו גדול מהמשאבים שיש לו להתמודד איתו.
- כלים אפשר לבנות: מידע, מבט מראש על כל הדרכים ועל מה שכל אחת תביא, אמון בעצמך שנבנה מצעדים קטנים, התמדה, ומישהי מבחוץ שרואה איתך את מה שקשה לראות לבד.
- כשיש כלים, הפחד בדרך כלל נרגע, גם אם הוא לא נעלם לגמרי.
- כשיש בבית אלימות או איומים, הפחד מתריע על סכנה אמיתית, והביטחון שלך קודם לכל עבודה פנימית.
בשבילי, לנסוע בדרך שאני לא מכירה דורש אומץ. אני צריכה לסמוך על עצמי שגם אם אטעה, אסתדר.
בפחד הקטן הזה יש את כל ההגדרה שלי לפחד. הדרך לא מוכרת לי, ועוד אין לי אותה בראש. דרך שכבר נסעתי בה כמה פעמים מפסיקה להפחיד, כי עכשיו יש לי את מה שהיה חסר.
ובקליניקה אני פוגשת את אותו פחד, רק בגודל של החיים: אישה שמתלבטת אם להתגרש עומדת מול הדרך הכי לא מוכרת בחיים שלה.
מה פחד אומר עלינו?
פחד אומר שעוד אין לנו מספיק כלים להתמודד. זה מקום שאף פעם לא היינו בו, ואנחנו לא יודעות איך נהיה בו. ככה אני מגדירה פחד, וזו נקודת המוצא שלי בכל עבודה איתו: לברר מה חסר לך מולו, במקום לשכנע אותו שהוא טועה.
כתבתי את ההגדרה הזאת כשתיארתי אישה שמתלבטת אם להתגרש, ומיד אחריה הוספתי עוד משפט: פחד הוא מקום שלא סומך על עצמו ועל החיים.
שני החלקים חשובים לי. הראשון אומר שחסר משהו, והשני אומר מה חסר: אמון. אמון בעצמך, שתדעי מה לעשות כשתגיעי לשם, ואמון בחיים, שגם במקום החדש יהיה לך על מה לעמוד.
ובפוסט אחר תיארתי את זה מהצד של השינוי: בכל בחירה בשינוי משחררים מצב קיים, מוכר וצפוי, לטובת מצב שעוד לא התהווה, שנמצא רק במחשבה או בחלום. בדרך לשם עוברים דרך אי ודאות שיכולה לטלטל ולהפחיד, ושם הרצון לשינוי נגנז לפעמים. מה שעוצר אותו שם הוא הפחד, והכלים הם מה שמאפשר להמשיך ללכת.
במה ההגדרה הזאת שונה מההגדרה הרגילה של פחד?
בהגדרה הרגילה, פחד הוא תחושה רגשית וגופנית שמתעוררת מול סכנה או איום. ההגדרה שלי מזיזה את המבט מהסכנה אל מה שיש בידייך מולה. זה משנה הרבה בגירושין, כי רוב הפחדים בהתלבטות לא נוגעים בסכנה מיידית. הם נוגעים במקום שעוד לא היית בו.
יש לרעיון הזה קרוב בפסיכולוגיה. החוקרים ריצ’רד לזרוס וסוזן פולקמן, מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, תיארו בספר שפרסמו ב-1984 לחץ כמצב שבו אדם מעריך שמה שמולו דורש יותר מהמשאבים שיש לו. לפי הגישה שלהם, אותו מצב בדיוק מלחיץ פחות את מי שמאמין שיש לו במה להתמודד איתו.
הם כתבו על לחץ ולא על פחד, ואני לא עובדת בשיטה שלהם. ובכל זאת ההיגיון קרוב: השאלה היא גם מה עומד מולך, וגם מה יש בידייך.
ויש פחד שהוא תגובה של הגוף לסכנה אמיתית, והוא עושה בדיוק את מה שהוא צריך לעשות. על ההבדל בין התגובה הזאת לבין פחד שמלווה אישה שנים, גם כשאין מולה סכנה, הרחבתי בתודעת הישרדות מול קיימות.
אילו כלים חסרים לאישה שמפחדת להתגרש?
כל פחד מצביע על כלי אחר. לפעמים חסר מידע על מה שמחכה לה. לפעמים חסרה תמונה של כל האפשרויות, ושל מה שכל אחת מהן תביא איתה. לפעמים חסר אמון שהיא תסתדר, ולפעמים חסרה מישהי מבחוץ שתראה איתה את מה שקשה לראות לבד.
אלה פחדים שנשים מביאות אליי הרבה, ומה כל אחד מהם אומר שעוד חסר:
| הפחד | מה עוד חסר | איפה להמשיך לקרוא |
|---|---|---|
| “אם לא אסתדר כספית?” | מידע על המצב הכלכלי ועל הזכויות, ולפעמים גם מבט אחר על כסף | הכסף בגירושין, מהצד הרגשי |
| “ואם אתחרט?” | לראות מראש לאן כל דרך מובילה, ומה היא תביא איתה | איך יודעים שהגיע הזמן להתגרש |
| “הילדים ייפגעו” | הבנה של מה הילדים קולטים כבר עכשיו | להישאר בנישואים בגלל הילדים? |
| “מה אעשה בסופי שבוע ובחגים לבד?” | תמונה של החיים שלך מחוץ לזוגיות | בדידות אחרי גירושין |
| “אני לא יודעת מה מחכה לי בהליך” | מידע מעורכת דין או ממגשרת | למי לפנות ומתי |
| “זה גדול עליי” | אמון בעצמך, שנבנה מצעדים קטנים | תודעת הישרדות מול קיימות |
הפחד לא תמיד אומר את זה במילים כל כך ברורות. “אני לא יכולה” נשמע כמו עובדה, ולא פעם מתחתיו יש שאלה פשוטה שעוד אין לה תשובה, כמו כמה כסף יישאר לי בסוף החודש.
איך הפחד מחזיק אישה במקום?
הפחד משאיר אותך במקום המוכר, גם כשהמקום הזה כואב. כתבתי פעם שהפחד לאבד לא שומר עלייך, הוא שומר אותך קטנה. הוא גורם לנו להקטין את הרצונות שלנו, להשתיק רגשות, ולהיאחז בקשר גם כשהוא כבר לא מדויק בשבילנו, רק כי את המקום המוכר אנחנו כבר יודעות לשרוד.
ויש לו קול משכנע. “אני רוצה להרגיש חזקה, אבל אני לא.” אני שומעת את המשפט הזה מנשים, ויש תקופות שגם אני מרגישה ככה. את המילה “אבל” הזאת, ואת מה שמסתתר אחריה, פירקתי ב”כן, אבל”.
מאז הגירושין יש שאלה שאני שואלת את עצמי בכנות כשאני מרגישה תקועה מול החלטה: האם טוב לי, או שאני דוחה שינוי מפחד?
את השאלה הזאת אפשר לשאול גם בתוך נישואים, וגם אחרי פרידה. התשובה לא תמיד מובילה לשינוי גדול. לפעמים היא מובילה רק לגלות איזה כלי חסר.
איך מקבלים כלים מול פחד?
כלים נבנים בעיקר מתנועה קטנה. כל צעד במקום חדש מוסיף מידע, וכל פעם שהסתדרת מוסיפה אמון. לכן לא מחכים שהפחד ייעלם כדי לזוז, וגם לא קופצים בבת אחת. מתחילים במה שאפשר לעשות כבר עכשיו, ובודקים מה הצעד הזה לימד אותך.
פעם הייתי מחכה שהמציאות תדחוף אותי להשתנות, והיא אכן דחפה. היום אני משתנה כשאני מרגישה שיש צורך. כשהחלטתי להפסיק לעשן, למשל, חשבתי על הסכנות ולא חיכיתי שאחלה. אחרי שהפסקתי נוצר אצלי חלל ריק, ולא רציתי למלא אותו באוכל, אז הוספתי עוד ימים בשבוע שבהם התאמנתי, עד שהחלל התמלא.
כל שינוי משאיר חלל, ופרידה משאירה חלל גדול במיוחד. את חלק מהכלים אפשר להכין עוד לפניו.
בליווי אנחנו לוקחות כל פחד ושואלות מה חסר לו. לפעמים זה מידע, ואז אני אומרת לאישה ללכת לעורך דין ולשמוע מה הוא יכול להגיד. לפעמים זה לראות מראש את כל האפשרויות, כי לכל החלטה יש תוצאה ויש השלכה. ולפעמים זה פשוט לא להיות לבד מול זה.
ויש כלי אחד שקל לשכוח, כי הוא לא נראה כמו כלי: התמדה. היא מה שעוזר להחזיק את מה שאת רוצה גם כשהמציאות עוד לא השתנתה. ולצד כל אלה יש את הרצון עצמו. כשאת יודעת מה את רוצה, יש לך סיבה לעבור דרך המקום הלא מוכר. על הרצון, ואיך הוא מתברר, כתבתי בהשיטה: מהרצון לדרך.
האם הפחד נעלם כשיש מספיק כלים?
לא תמיד, ולא צריך לחכות לזה. מה שקורה בדרך כלל הוא שהפחד נרגע, ולצידו מופיע עוד משהו: ידיעה שתסתדרי. אחרי הגירושין למדתי לסמוך על עצמי ועל הידיעה הפנימית שמובילה אותי. הפחד עוד מגיע לפעמים, אבל הוא כבר לא היחיד שמדבר.
אחרי הרגע הכי מטלטל בחיי גיליתי שהשמש שוב זורחת בבוקר. מאז, כשמגיע פחד חדש, יש לי משהו שלא היה לי קודם: אני יודעת שכבר עברתי פעם מקום שלא הכרתי, ויצאתי ממנו.
מתי פחד הוא סימן לסכנה אמיתית?
כשיש בבית אלימות פיזית או כלכלית, או איומים, הפחד מתריע על סכנה אמיתית, ואז הוא לא מחכה לכלים. הוא אומר שצריך לדאוג קודם לביטחון שלך, לפני כל עבודה פנימית. אל תישארי עם זה לבד. בקו 118 של משרד הרווחה עונים בכל שעה, גם אם עוד לא החלטת כלום.
אם את מפחדת עכשיו, ואת רוצה לברר מה חסר לך כדי לעמוד מול הפחד, מוזמנת לדבר איתי. בשיחת היכרות נבין יחד מה מעסיק אותך, ואם הליווי שלי מתאים לך. בואי תגלי עוד על עצמך.
