להישאר בנישואים בגלל הילדים? מה הם באמת קולטים
בקצרה
- נשים רבות נשארות בנישואים בגלל הילדים, מתוך פחד שהגירושין יפגעו בהם ופחד לטעות. זה פחד מובן, ואין לו תשובה אחת שמתאימה לכל בית.
- ילדים קולטים את המצב בין ההורים גם בבית בלי צעקות, כולל מרחק ושתיקה. אני חושבת שילדים הם אנטנות.
- במחקר של אוניברסיטת נוטרדאם על 116 משפחות, ילדים נלחצו גם מעוינות שקטה ומהתנתקות של הורה באמצע ויכוח. כשההורים דיברו ברוגע, תמכו והראו חיבה, הילדים הרגישו בטוחים יותר.
- מחקר אמריקאי שעקב אחרי הורים ואחרי ילדיהם עד הבגרות מצא שגירושין מנישואים רוויי מריבות נראו טובים יותר לילדים, וגירושין מנישואים עם מעט מריבות נראו פוגעים בהם.
- שום מחקר לא יחליט בשבילך אם להישאר או ללכת. אבל מחקרים על ילדים ומריבות בין הורים מראים שמה שקורה ביניכם משנה לילדים, גם כשנשארים יחד וגם כשנפרדים.
- כשיש בבית אלימות או איומים, השאלה הראשונה היא ביטחון, שלך ושל הילדים.
יש נשים שחיות שנים בזוגיות שכביכול שקטה, ובפנים הן צורחות. הן אומללות וכבויות, ונשארות כי הן מפחדות שזה יפגע בילדים, ובכלל פוחדות לטעות. אני פוגשת אותן בקליניקה, וקוראת עליהן ברשתות.
והדאגה הזאת לא נגמרת ביום שמחליטים. גם נשים שכבר בתוך תהליך הגירושין דואגות שהילדים לא ייפגעו, ושואלות את עצמן איך יתמכו בהם.
את השאלה הרחבה יותר, אם להישאר בכלל, פירטתי באיך יודעים שהגיע הזמן להתגרש. כשיש ילדים בבית, היא נשמעת אחרת.
האם כדאי להישאר בנישואים בשביל הילדים?
אין לזה תשובה אחת, ואני לא אתן לך אותה. יש נשים שנשארות, עושות עבודה עם עצמן, ומשהו בבית באמת משתנה. ויש נשים שנשארות ומשלמות על זה בשקט, שנים. מה שכדאי לבדוק, מעבר לשאלה אם להישאר, הוא מה הילדים חיים בתוכו כשאת נשארת, ומה קורה לך בתוך זה.
כתבתי פעם שהקריאה לשנות היא לא קריאה להתגרש. היא קריאה לעשות שינוי בפנים, ולפעמים השינוי הזה קורה בתוך הנישואים עצמם. ואם את דווקא שוקלת ללכת, כדאי לשאול גם את השאלה ההפוכה: האם באמת ניסית את הכול לפני שאת הולכת?
ויש משפט אחד שכדאי לבדוק בכנות: “אני נשארת בשביל הילדים”. לפעמים הוא מדויק. ולפעמים הוא מכסה גם על פחדים אחרים, מהבדידות, מהכסף, מלהיות זו שפירקה את הבית. קל יותר להגיד “בשבילם” מאשר “אני מפחדת”.
האם הילדים מרגישים כשלא טוב בין ההורים?
ברוב המקרים כן, ויותר ממה שנדמה לנו. אני חושבת שילדים הם אנטנות. הם חשים את הכעס, את המרחק ואת השקט הלא שקט שביניכם, גם כשאף אחד לא אמר מולם מילה. לכן אני מזמינה לשים סימן שאלה על המשפט “הם לא יודעים כלום”.
השקט הלא שקט נשמע לפעמים ככה: ארוחת ערב שבה כל אחד מסתכל בטלפון שלו, תשובות של מילה אחת, הורה שיוצא מהחדר כשהשני נכנס. אף אחד לא צועק, והילד בכל זאת יודע.
חוקרים מאוניברסיטת נוטרדאם בארצות הברית ביקשו מאמהות ומאבות ב-116 משפחות, עם ילדים בני 8 עד 16, לתעד את הוויכוחים ביניהם בבית. כל הורה תיעד בנפרד, ומאות מהוויכוחים קרו מול הילדים.
הילדים נלחצו מאיומים, מעלבונות ומעוינות במילים. הם נלחצו גם מעוינות בלי מילים, ומהורה שנסוג מהוויכוח והתנתק. שיחה רגועה, תמיכה וחיבה בין ההורים חיזקו אצלם את תחושת הביטחון. והחוקרים מצאו קשר בין מה שהילדים הרגישו בזמן הוויכוחים לבין ההסתגלות שלהם בכלל. המחקר פורסם ב-2003, בכתב העת Child Development.
כלומר, גם התנתקות שקטה מגיעה אל הילד. בית בלי צעקות הוא לא בהכרח בית שקט בשבילו.
ויש במחקר הזה גם משהו שנמצא בידיים שלך כבר היום, עוד לפני כל החלטה: איך את מדברת מול הילדים, ואיך ויכוח בבית נגמר. שיחה רגועה, גם על דבר קשה, היא חלק ממה שנתן לילדים במחקר תחושת ביטחון.
האם גירושין פוגעים בילדים יותר מנישואים לא טובים?
תלוי מה קורה בנישואים. חוקרי משפחה בארצות הברית ראיינו לאורך שנים הורים, ואחר כך גם את ילדיהם כשבגרו. הם מצאו שכשהנישואים היו רוויים במריבות, הגירושין נראו טובים יותר לילדים. כשהמריבות היו מעטות, הגירושין נראו פוגעים בהם: בזוגיות שלהם כבוגרים, בתמיכה מחברים ומקרובים ובתחושה הנפשית הכללית.
המחקר פורסם ב-2001, בכתב העת Journal of Marriage and Family, והחוקרים ניסחו את הממצאים בזהירות. בחלק השני שלו הם מצאו שההורים שהתגרשו מנישואים עם מעט מריבות היו שונים מהורים אחרים עוד לפני הגירושין. למשל, הם היו פחות מעורבים בקהילה שלהם. כך שקשה לדעת כמה מהפגיעה באה מהגירושין עצמם.
ויש עוד משהו שמחקר כזה לא רואה. נישואים שמתוארים כנישואים עם “מעט מריבות” יכולים להיות, מבפנים, אישה שכבויה כבר שנים.
אז אף מחקר לא יגיד לך מה לעשות. שני המחקרים מראים שמה שהילדים חיים בתוכו חשוב, ושהדרך שבה אתם מתנהלים זה מול זה ממשיכה להשפיע עליהם, גם אם תישארו יחד וגם אם תיפרדו.
מה קורה לאישה שנשארת רק בגלל הילדים?
לפעמים היא נכבית. הרבה נשים נשארות בקשר שמכבה אותן, רק כי הן מפחדות לגעת בדבר שהן כבר יודעות. שנים הן עסוקות בילדים, בקריירה ובמשימות של החיים, ולא תמיד נשאר מקום לעצמן. המוכר והידוע מרגיש בטוח, אבל הוא לא תמיד המדד הנכון למה שטוב לך.
לא צריך לסבול כדי לשמור על התא המשפחתי. אני מאמינה שאהבה אמיתית מתחילה במקום שבו יש רווחה רגשית לכולם, וגם את חלק מה”כולם” הזה.
וכשאת בוחרת בעצמך, את לא הורסת משפחה. את מראה לילדים שאפשר לחיות אחרת, ושיש בזה אומץ. אל תתני לחיים לחלוף כשאת נשארת במקום שנוח לך, אבל כואב.
ובחירה בעצמך לא תמיד נראית כמו עזיבה. לפעמים היא נראית כמו אישה שנשארת, ומפסיקה לשתוק.
על השתיקה שנשים בוחרות בה כדי שיהיה שקט בבית כתבתי באני שותקת כדי שיהיה שקט בבית.
איך מחליטים כשהפחד לפגוע בילדים משתק?
מפרקים את הפחד לשאלות. ממה בדיוק את מפחדת? שהם יכאבו את הפרידה, שיאשימו אותך, שלא יהיה מספיק כסף, שלא תהיי איתם בכל ערב? לכל שאלה כזאת יש תשובה אחרת, וחלק מהן אפשר לבדוק כבר עכשיו. ואם יש ספק, לכי לברר את הספק.
כך אני עובדת עם נשים: קודם מבררות מה הרצון שלך, ורק אחר כך מה עושים איתו. כשהרצון מתבהר, קל יותר להבדיל בין מה שאת רוצה בשביל הילדים לבין מה שאת מפחדת בשבילם. על הדרך הזאת כתבתי בהשיטה: מהרצון לדרך.
יש נשים שמחכות שהילדים יגדלו. חברה אמרה לי פעם משפט שהפיל לי אסימון: “הילדים לא עוזבים אותך, הם עוזבים את הבית”. כשהם יוצאים מהבית, את נשארת בו, עם מה שהיה בו כל השנים. מה משתנה כשהפרידה מגיעה אחרי עשרים או שלושים שנה, כתבתי בפרידה אחרי נישואים ארוכים.
וילדים הם לא רק דאגה. כשבעלי לשעבר עזב את הבית, השגרה והילדים הם ששמרו עליי שפויה.
ומה שלא תבחרי, כנראה תפגשי בדרך גם אשמה מול הילדים: אם תישארי, על מה שהם רואים בבית, ואם תלכי, על הבית שהשתנה להם. האשמה הזאת יכולה להגיע עם כל אחת משתי ההחלטות, ולכן היא לא סימן שבחרת לא נכון. על ההבדל בין אשמה לאחריות כתבתי באשמה ובושה אחרי גירושין.
ואם כבר החלטת, ומישהו אומר לך “חבל לפרק בית כשיש ילדים”, על המשפטים האלה ועל הספק שהם משאירים כתבתי בהספק שאחרים מחדירים אחרי ההחלטה.
מה עושים כשיש בבית אלימות או פחד?
דואגים קודם לביטחון, שלך ושל הילדים, עוד לפני כל החלטה על הנישואים. זה נכון כשיש בבית אלימות, איומים או השפלה, וגם כשאת פשוט מפחדת מבן הזוג שלך. ואת לא צריכה להחליט שום דבר על הנישואים כדי לבקש עזרה. מספיק שאת מפחדת.
אל תישארי עם זה לבד. בקו 118 של משרד הרווחה עונים בכל שעה, והשיחה בחינם. אם קשה לך לדבר, אפשר לשלוח מסרון ל-055-7000128. ובסכנה מיידית מתקשרים למשטרה ב-100.
איך נראה ליווי כשאת מתלבטת בגלל הילדים?
את מגיעה עם ההתלבטות כמו שהיא, והילדים בתוכה. אני לא אגיד לך להישאר, וגם לא ללכת. בפגישות אנחנו מבררות מה את רוצה באמת, מה מתוך הפחד שייך לילדים ומה שייך לך, ומה את צריכה כדי להחליט בלב שלם, לכל כיוון שתבחרי.
אני ממליצה על עשרה מפגשים לפחות, פעם בשבוע. הפגישות בקליניקה בכפר סבא או בזום, ואני זמינה גם בין המפגשים.
אם הילדים הם מה שמחזיק אותך במקום, ואת רוצה לבדוק את זה בשקט, בואי נדבר. בשיחת היכרות נבין יחד מה מעסיק אותך, וההחלטה נשארת שלך.
