"עד שלא נהפוך את התת-מודע למודע": המחשבה שמנהלת אותנו בשקט
בקצרה
- “עד שלא נהפוך את התת-מודע למודע, הוא ינהל את חיינו ונקרא לזה גורל” הוא משפט שמיוחס בדרך כלל לקרל גוסטב יונג. בנוסח הזה הוא לא מופיע בכתבים שלו.
- בכתבים של יונג יש רעיון קרוב, בספר “איון” (Aion) מ-1951: כשמצב פנימי לא נעשה מודע, הוא קורה בחוץ, כגורל.
- יונג עצמו כתב על “הלא-מודע”. “תת-מודע” היא המילה שנכנסה לשפה של היום.
- בעבודה שלי, מה שמסתתר שם הוא בעיקר מחשבות ואמונות שמנהלות אותנו בשקט ונשמעות כמו עובדות: “לא אמצא משהו יותר טוב”, “זה גדול עליי”, “למה שיבחרו דווקא בי?”.
- להפוך מחשבה כזאת למודעת פירושו לתפוס אותה במילים, ולשאול אם המציאות שלך תואמת את מה שאת מבקשת לעצמך.
- מחשבה שניהלה אותך בלי שידעת עליה היא לא הוכחה שאת אשמה במה שקרה לך.
כמה מצחיק, ואפילו מתסכל, לגלות לפעמים שאנחנו בעצמנו שמות רגל לחלומות שלנו.
כמה פעמים רצינו להתחיל משהו חדש, הרגשנו בעירה פנימית, ואז הופיעה מחשבה שכיבתה הכול.
לא מזמן תפסתי מחשבה כזאת בתוכי. היא ניהלה אותי בשקט, ויצרה לי מציאות שלא הייתה כוס התה שלי, נגדיר את זה כך.
מה פירוש המשפט “עד שלא נהפוך את התת-מודע למודע”?
המשפט אומר שמה שאנחנו לא רואות בתוכנו ממשיך לפעול. מחשבות ואמונות שלא שמנו לב אליהן בוחרות בשבילנו, וכשאותו דבר קורה שוב ושוב, קל לקרוא לזה גורל, או מזל רע. להפוך את זה למודע פירושו לראות את המחשבה, ולתת לה שם.
הרבה פעמים החלומות שלנו לא נתקעים מעצמם. אנחנו אלה שעוצרות אותם, בלי לדעת שאנחנו עושות את זה.
נשים שואלות אותי שאלות כמו “מי יאהב אותי?” או “עם השנים, אולי אני כבר לא מושכת?”. הן נשמעות כמו שאלות. לפעמים מתחתן יושבת מחשבה שכבר ענתה עליהן מזמן, ומאז היא מחליטה בשבילן בשקט: לאן ללכת, מה לנסות, ועל מה בכלל לא לחלום.
האם קרל יונג באמת אמר את זה?
לא בנוסח הזה. המשפט מסתובב ברשת בשמו של יונג, אבל בכתבים שלו הוא לא מופיע כך. הקרוב ביותר נמצא בספרו “איון” (Aion), שיצא ב-1951: “הכלל הפסיכולוגי אומר שכאשר מצב פנימי אינו נעשה מודע, הוא קורה בחוץ, כגורל.” הנוסח המוכר הוא פרפרזה פשוטה יותר.
גם אני ציטטתי אותו פעם בנוסח המוכר, כי ככה הוא מגיע אלינו.
יונג כתב את המשפט בהקשר רחב יותר, על ניגודים שאדם לא מכיר בתוכו. כשאדם לא נעשה מודע לצד ההפוך שבו, כתב יונג, העולם מבטא את הקונפליקט במקומו.
מה ההבדל בין תת-מודע ללא-מודע?
בשפה של היום כמעט אין ביניהם הבדל: שתי המילים מתארות את מה שפועל בנו בלי שאנחנו מודעות לו. בפסיכולוגיה מעדיפים בדרך כלל “לא-מודע”. זו המילה שבה כתב יונג, וזיגמונד פרויד דחה את המילה “תת-מודע” ב-1926, בטענה שהיא לא ברורה ואפשר להבין אותה בכמה דרכים.
אני כותבת “תת-מודע” כי ככה רובנו מדברות. בקליניקה אני פחות עוסקת בשם, ויותר במה שאפשר לתפוס ממנו: מחשבה, אמונה, משפט שחוזר על עצמו. את אלה אפשר לשמוע, לכתוב, ולבדוק אם הם עוד מתאימים לך.
איך נראית מחשבה שמנהלת אותנו בלי שנשים לב?
היא נשמעת כמו היגיון, ולא כמו פחד. “לא אמצא משהו יותר טוב.” “זה לא אפשרי.” “זה גדול עליי.” “למה שיבחרו דווקא בי?” היא מגיעה בדיוק כשמשהו בך מתחיל לבעור ולרצות, ומכבה אותו כל כך מהר, שלפעמים לא שמים לב שהייתה שם בעירה.
המשפטים האלה יוצרים חוויה פנימית, כי המוח שלנו מאמין להם. המחשבה שתפסתי בתוכי לא צעקה. היא ניהלה אותי בשקט, וזה מה שנתן לה כל כך הרבה כוח. מחשבה שנשמעת כמו שכל ישר ממשיכה להחליט, ואף אחד לא עוצר אותה.
יש גם סימנים שאפשר להרגיש לפני שיודעים מה המחשבה: חוסר מוטיבציה, חוסר שקט פנימי, ותחושה שהחיים נעים על אוטומט. ועוד סימן אחד שקל לפספס: אותו דבר שקורה לך שוב ושוב, בעבודה, בזוגיות או בחברות, גם כשהאנשים מסביב מתחלפים.
אחרי גירושין יש למחשבות האלה הרבה מקום. “לא אמצא משהו יותר טוב” יכולה לשבת על כל רצון לזוגיות חדשה, עוד לפני שהוא התחיל. לשאלה הזאת הקדשתי פוסט משלה, ומה עם אהבה חדשה. ולפני ההחלטה להתגרש היא נשמעת אחרת, למשל “אולי זה גדול עלייך”. על הקולות של הרגע הזה פירטתי בהרגע שלפני ההחלטה להתגרש.
למה דברים שחוזרים על עצמם מרגישים כמו גורל?
כי מחשבה שמנהלת אותנו בשקט מובילה שוב ושוב לאותן בחירות, והבחירות האלה מובילות לאותן תוצאות. מבפנים זה לא מרגיש כמו בחירה. זה מרגיש כמו משהו שקורה לך, פעם אחרי פעם, בלי קשר למה שתעשי. ובדיוק במקום הזה יונג השתמש במילה גורל.
אחת הנשים שפגשתי תיארה את החיים שלה במשפט אחד: אצלה הכול הולך קשה ומסובך. מבחוץ זה נשמע כמו תיאור של מזל. כשנכנסנו יחד לעולם המחשבות שלה, מה שמצאנו שם היה אמונה פנימית, שהיא החזיקה בשקט ושהובילה אותה, בלי שידעה, לאותה מציאות.
ככה זה היה גם אצלי. כשגיליתי את המחשבה הנסתרת שניהלה אותי, היה לי פתאום פשוט מאוד להבין למה המציאות שלי נראית כמו שהיא נראית. כשתופסים את המחשבה שמנהלת אותנו, משהו נפתח, והתמונה משתנה.
ועל חשש שליווה אותי שנים בתוך הזוגיות, ועל המקום שאליו הוא הוביל, סיפרתי בתודעת הישרדות מול קיימות.
האם זה אומר שאני אשמה במה שקרה לי?
לא. לגלות מחשבה שניהלה אותך זה לא לגלות אשמה. דברים קורים לנו גם בלי שבחרנו בהם, ופרידה היא לפעמים אחד מהם. מה שהמודעות נותנת לך הוא אפשרות לבחור מכאן והלאה, במקום לתת למחשבה הישנה, שלא בחרת בה במודע, להמשיך להחליט בשבילך.
כשהוא אמר לי שהוא פחות אוהב ועוזב, אני לא בחרתי בזה. מה שכן בחרתי הוא מה לעשות עם מה שגיליתי על עצמי אחר כך.
גם המשפט של יונג לא מחפש אשמים. הוא מתאר מה קורה כשלא רואים, ומה מתחיל להשתנות כשרואים. ואם את מוצאת את עצמך שופטת את עצמך בזמן שאת קוראת את זה, גם זו מחשבה ששווה לתפוס.
איך הופכים מחשבה לא מודעת למודעת?
עוצרים ומביטים פנימה, ושואלים שתי שאלות. האם המציאות שלי תואמת את מה שאני מבקשת לעצמי? ואם לא, איזו מחשבה בתוכי עדיין מושכת אותי לכיוון אחר? התשובה לא תמיד מגיעה מיד. לפעמים צריך קודם לתפוס את הרגע המדויק שבו הבעירה כבתה.
הרגע הכי טוב לתפוס מחשבה כזאת הוא מיד אחרי שהיא מכבה התלהבות. רגע לפני התלהבת מרעיון, ועכשיו את מוצאת את עצמך מסבירה למה הוא לא מתאים לך. את ההסבר הזה כדאי לכתוב, במילים המדויקות שלו. מחשבה שכתובה על דף נראית אחרת ממחשבה שמנהלת אותך מבפנים.
ומה עושים כשמצאת אותה? שואלים איזו מחשבה בתוכך הגיע הזמן לשחרר. לפעמים עצם זה שראית אותה מספיק כדי שהיא תאבד חלק מהכוח שלה. ולפעמים היא אחוזה עמוק יותר, וצריך לעבוד איתה.
כשזה קורה, השינוי לא נשאר במחשבה אחת. אצלי הוא הגיע לתפיסות עולם, לתפיסה שלי על עצמי, להרגלים היומיומיים, ולאוטומטים של תגובות והתנהגויות. למדתי גם לחלום אחרת, ולראות את עצמי כמו דף חלק, שעוד לא ציירתי עליו את המסקנות של החיים שלי.
וזה לוקח זמן. בתחילת הדרך שלי, כשהייתי חוזרת מטיפולים, הייתי אומרת לעצמי: לאיזה דבר מוזר ולא מוכר נחשפתי היום. לקח זמן עד שאימצתי את החשיבה החדשה ופחות התנגדתי לה. בגלל זה, כשאנחנו צוללות יחד אל עולם המחשבות בקליניקה, אני מביאה דברים חדשים לאט, כדי לא להציף.
על השיטה שבה אני עובדת, שמתחילה ברצון ועוברת דרך מה שעוצר אותו, הרחבתי בהשיטה: מהרצון לדרך.
אז אם את קוראת את זה עכשיו, אולי זה הרגע לעצור ולשאול את שתי השאלות האלה. ואם תרצי לעשות את זה עם מישהי לצידך, מוזמנת לדבר איתי. בואי תגלי עוד על עצמך.
