עשיתי עבודה פנימית, אז למה זה עדיין כואב?
בקצרה
- כאב שחוזר אחרי עבודה פנימית הוא בדרך כלל סימן לשינוי חלקי: משהו כבר זז, ורובד אחד עוד מחכה לתורו.
- אפשר להבין נושא היטב בראש, ולגלות שהלב עדיין מגיב אליו. גם לי יש נושא כזה.
- כל נושא חי בכמה רבדים: בגוף, ברגש, במחשבה ובמודעות. הוא יכול להיפתר באחד מהם ולהמשיך לכאוב באחר.
- לפי סקירה של מחקרי למידה מאוניברסיטת ורמונט, כשתגובה נלמדת נחלשת, מה שנלמד בהתחלה לא נמחק. מעליו נבנה משהו חדש, ומה שיופיע ברגע נתון תלוי בהקשר.
- כשכאב ישן צף, אפשר לעצור, לזהות אותו ולבחור תגובה אחרת, במקום להמשיך להזין אותו.
- כשהנושא חוזר באותה עוצמה, או יוצא על אנשים קרובים שלא קשורים אליו, זה זמן טוב לעבוד עליו בליווי.
שמת לב שלמרות כל העבודה הפנימית, יש נקודה אחת שעדיין לא מרפה?
את כבר שנים בדרך. חוקרת, מתבוננת, מתפתחת. ועדיין משהו בפנים לוחש כאב.
גם אצלי זה קורה. אני מבינה הכול בראש. אבל הלב? הלב עוד זוכר.
האם כאב שחוזר אחרי עבודה פנימית אומר שלא התקדמתי?
בדרך כלל הוא אומר שהשינוי קרה, ועוד לא הגיע עד הסוף. יש נושאים שאנחנו מודעות להם ועובדות עליהם, ועדיין חלק אחד בתוכנו לא קיבל מענה, או קיבל מענה רק ברובד מסוים. זה לא קורה כי לא ניסינו. יש מקום בתוכנו שעוד אוחז בישן, ועוד לא מוכן לשחרר.
את זה אני מגלה בשיחות שלי עם נשים. יש נושאים שאנחנו “עובדות” עליהם, לפעמים שנים, והשינוי בהם עדיין לא הושלם.
ככה זה גם אצלי. השינוי בנושא שלי קרה, אבל הוא חלקי. הוא בגודל שאני יכולה להכיל עכשיו, וזה בסדר.
אחרי גירושין קל לפספס את זה. אישה יכולה לעבוד על עצמה שנה שלמה, להרגיש שהיא כבר במקום אחר, ואז משפט אחד שלו, בדלת, כשהוא בא לקחת את הילדים, מחזיר אותה לשם. והמסקנה שמגיעה מהר מדי היא שכל מה שעשתה הלך לאיבוד, ושהיא שוב בנקודת ההתחלה.
איך אפשר להבין משהו בראש ועדיין להרגיש אותו בלב?
כי ההבנה היא רובד אחד מתוך כמה. כל נושא בחיים שלנו חי גם בגוף, גם ברגש, גם במחשבה וגם במודעות. אפשר לפתור נושא במחשבה ולדעת להסביר אותו היטב, ועדיין להרגיש שהגוף מתכווץ והלב נסגר ברגע שמשהו נוגע בו. שני הדברים נכונים יחד: את מבינה, והלב עוד מגיב.
אנחנו מרובדות בתוכנו. כל פעם, כמו בספירלה, אנחנו מגיעות לרובד שעוד לא קיבל מענה, ומטפלות בו.
מבחוץ זה נראה כמו לחזור לאותו מקום. אבל מי שמגיעה אליו עכשיו כבר מכירה את הדרך, ויודעת לזהות אותו מהר יותר.
שינוי אמיתי לא קורה בבת אחת. הוא נבנה בשכבות, ונחשף לאט, רובד אחר רובד.
מה מחקר על למידה מצא על תגובה שחוזרת?
שתגובה שנחלשה לא בהכרח נמחקה. חוקר למידה מאוניברסיטת ורמונט סקר את המחקר על הכחדה, התהליך שבו תגובה נלמדת דועכת, כשמה שהיא למדה לצפות לו כבר לא מגיע. הוא כתב שהדעיכה לא הורסת את הלמידה המקורית. היא יוצרת למידה חדשה, שתלויה במיוחד בהקשר.
הסקירה פורסמה ב-2004, בכתב העת Learning & Memory, והיא עוסקת בעיקר בניסויי מעבדה על למידה, ולא בנשים אחרי גירושין.
ועדיין היא עוזרת לי להסביר משהו שקשה להאמין לו כשהכאב חוזר: העבודה שעשית לא נעלמה. היא עדיין שם. מה שקרה הוא שנכנסת להקשר חדש. חג ראשון בלי הילדים, הודעה ממנו אחרי חודשים של שקט, מקום שהייתם בו יחד. ההקשר החדש העיר את הלמידה הישנה, כי הלמידה החדשה נבנתה במקום אחר, ועוד לא הגיעה לשם.
לכן כדאי לשים לב גם מתי הכאב חוזר. אם הוא מופיע בעיקר בחגים, או רק מולו, או רק כשאת עייפה ולבד בערב, ההקשר עצמו הוא רמז לאן להסתכל.
מה עשיתי כשכאב ישן צף בי, אחרי שכבר עבדתי עליו?
עצרתי. באותו שבוע צף ועלה בי כאב ישן, כאב שאני מכירה היטב ושכבר עשיתי איתו עבודה פנימית. כנראה שעוד לא ריפאתי את המקום עד הסוף. הוא גרם לי לעוף על האנשים הקרובים אליי, למרות שהם בכלל לא היו חלק מהסיפור ההוא. שם הבנתי שאני צריכה לשים ברקס חזק.
וברגע אחד של בהירות ורצון עז, הצלחתי. עצרתי את הסחרור. בחרתי לא להמשיך לחיות את העבר ולהזין את הפצע, ולסיים את החוויה בתוכי. הנשימה נעשתה פתאום קלה יותר, והרגשתי שאני בתחילתו של פרק חדש.
הכאב חזר גם אליי, אחרי שנים של עבודה. מה שהעבודה נתנה לי הוא לזהות אותו כשהוא מגיע, ולדעת מה לעשות איתו.
איך יודעים איזה רובד עדיין לא קיבל מענה?
שואלים איפה הכאב יושב עכשיו, ומה הוא מעורר בך. האם הוא בגוף, כמו כיווץ בבטן או לחץ בחזה? ברגש, כמו עלבון או פחד? או במחשבה שחוזרת שוב ושוב? המקום שבו הנושא עדיין לא סגור בך, ומעורר בך התנגדות, הוא בדרך כלל הרובד שמבקש עכשיו מקום.
| הרובד | איך הוא נשמע כשהוא עוד לא קיבל מענה | שאלה ששווה לשאול |
|---|---|---|
| גוף | כיווץ בבטן, לחץ בחזה, עייפות שמגיעה פתאום | איפה בגוף אני מרגישה את זה עכשיו? |
| רגש | עלבון, פחד או כעס שגדולים ממה שקרה | איזה רגש קפץ, ומתי כבר הרגשתי אותו? |
| מחשבה | “שוב אני”, “שוב זה קורה לי” | האם המשפט הזה נכון היום, או שהוא נכון לפעם? |
| מודעות | “הבנתי הכול, ועדיין” | מה הנושא הזה עוד מבקש ללמד אותי? |
ויש שאלות שכדאי לשאול לאט:
- איזה חלק בתוכך עדיין מבקש מקום, ריפוי והשלמה?
- איפה בא לך לעצור חוויה כואבת שכבר מזמן למדת ממנה, אבל הלב עדיין נאחז בה?
- ומה הלב עוד רוצה לעשות איתה? עוד קצת לכעוס, לנטור, להאשים?
השאלה האחרונה היא הכי פחות נעימה, ובעיניי גם הכי מועילה. לפעמים חלק בנו עוד לא רוצה לשחרר, כי הכעס נותן לו משהו: צדק, הגנה, סיפור ברור על מי אשם. כשמודים בזה בכנות, הוא מתחיל להתרכך.
למה כאב שחוזר פוגע בביטחון העצמי אחרי גירושין?
כי קל לקרוא אותו כפסק דין: עשיתי את כל העבודה ועדיין לא יצאתי מזה, אז כנראה משהו לא בסדר בי. אחרי גירושין, כשהביטחון כבר מתערער, מסקנה כזאת נוחתת חזק. כשמבינים שהשינוי מגיע ברבדים, אפשר לראות בכאב שחזר את הרובד הבא, ולא הוכחה לכישלון.
כדאי לשים לב גם למילים. “חזרתי אחורה” ו”אני תקועה” הם משפטים שקל להגיד לעצמך כשהכאב חוזר. אפשר להחליף אותם בשאלה פשוטה יותר: מה בדיוק כואב לי הפעם, ובמה זה שונה מהפעם הקודמת?
אני מכירה את החוזקות שלי, ומקבלת באהבה גם את החולשות, כי גם הן חלק מההתפתחות שלי. הנושא שהלב שלי עוד זוכר הוא אחד מהן.
על הביטחון שנשחק לפעמים עוד בתוך הנישואים, ואיך בונים אותו מחדש, כתבתי בביטחון עצמי אחרי גירושין. ואם הכאב שחוזר ישן יותר מהנישואים עצמם, על זה כתבתי בהגירושין מעירים כאב ישן.
ועל הכאב של הפרידה, שחוזר דווקא כשנדמה שכבר התגברת עליה, כתבתי בלמה אני עדיין תקועה בו.
מתי כדאי לעבוד על נושא כזה עם מישהי לצידך?
כשהוא חוזר שוב ושוב באותה עוצמה, כשהוא נשפך על אנשים שלא קשורים לסיפור, או כשאת מרגישה שהבנת הכול ועדיין משהו לא זז. יש רבדים שקשה לראות לבד, דווקא כי הראש כבר יודע את התשובה. מישהי מבחוץ יכולה לראות גם את מה שאת רגילה לדלג עליו.
גם אני, אחרי כל השנים בתחום, ממשיכה ללכת לטיפול כשנושא כזה עולה בי.
בליווי אחרי גירושין אנחנו לא מתחילות מאפס בכל פעם שמשהו כואב. אנחנו בודקות איזה רובד עלה עכשיו, מה הוא צריך, ומה כבר יש לך ביד מכל הדרך שעשית עד כאן.
אם יש בחיים שלך נושא שעוד לא סגור בך, ואת מרגישה שהגיע הזמן לגעת ברובד הבא שלו, בואי נדבר. בואי תגלי עוד על עצמך.
