הגירושין מעירים כאב ישן: מה שהבנתי על גיל 13 רק בגיל 42
בקצרה
- גירושין יכולים להעיר כאב ישן, שהיה שם עוד לפני הנישואים, ולפעמים עוד מהילדות.
- אצלי זה היה אובדן של שייכות: פעם ראשונה בגיל 13, כשעברנו מרמת גן להרצליה, ופעם שנייה בגיל 42, כשהתגרשתי.
- כאב ישן מתגלה לפעמים בעוצמה שלו. התגובה גדולה ממה שקורה עכשיו, והשאלה שעולה מוכרת משנים קודמות.
- בגיל 13 לא היה לי שם למה שהרגשתי. בגיל 42 הלכתי לטיפול, ולמדתי לתת לרגש שם.
- חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס מצאו שכשאנשים נותנים מילה לרגש, התגובה של האמיגדלה, אזור במוח שמגיב לאיום, נחלשת.
- כאב ישן שהגירושין העירו לא אומר שמשהו לא בסדר בך. הוא מראה איפה עוד מחכה ריפוי.
חופש גדול, גיל 13. עברנו דירה עם המשפחה, מרמת גן להרצליה.
עד אז הייתי ילדה מקובלת, אהודה, אהובה, ובעיקר שייכת. בעיר החדשה לא היו לי חברות.
אלה היו חודשיים קשים מאוד. הקאות, חוסר שינה, ובעיקר חוסר שקט. הגוף שלי הגיב למחשבות שהיו לי. היום אני יודעת שזו הייתה חרדה, אבל אז לא ידעתי לקרוא לזה בשם. וגם להורים שלי לא היו הכלים להבין מה באמת עובר עליי.
שנים אחר כך, בגיל 42, הגיע מעבר מטלטל נוסף: הגירושין. גם הפעם לא הייתה לי הכנה. ושוב נשארתי בלי המקום שהייתי שייכת אליו.
לקח לי זמן להבין שבגיל 42 כאבו לי לא רק הגירושין. כאבה גם הילדה בת ה-13, שהגירושין העירו.
איך גירושין מעירים כאב מהילדות?
גירושין מפרקים בבת אחת דברים שנבנו במשך שנים: בית, ביטחון, שייכות. כשהם מתפרקים, הם פוגשים את המקומות שבהם אותם דברים כבר התפרקו פעם, לפעמים בילדות. ואז הכאב מגיע עם העוצמה של אז, ולא רק עם העוצמה של מה שקורה לך עכשיו.
עם השנים למדתי שמעברים בחיים הם לא רק שינוי של נסיבות. הם מטלטלים את תחושת הביטחון, השייכות והזהות שלנו, שנשענת לרוב על אחרים. מעבר דירה בגיל 13 וגירושין בגיל 42 נראים מבחוץ כמו שני אירועים שאין ביניהם שום קשר. מבפנים, אצלי, הם נגעו באותו מקום.
וזה לא קורה רק עם שייכות. אצל אישה שבן הזוג עזב אותה, כדאי לבדוק אם תחושת הדחייה והנטישה התעוררה רק עכשיו. לפעמים היא הייתה שם עוד קודם, מגברים אחרים, ואולי מההורים. ולצידה, הרבה פעמים, בדידות וחוסר שייכות.
על הגירושין שמציפים את מה שחיכה מתחת כתבתי בקצרה בהמסע הרגשי של אישה בגירושין.
למה דווקא השייכות כואבת כל כך בגירושין?
כי הרבה פעמים בנינו אותה בתוך הנישואים. כשפגשתי אותו הרגשתי שמצאתי בית: הגוף שלי יכול היה לנוח, והרגשתי בטוחה ושייכת. כשהבית הזה התפרק, הגעגוע אליו היה רק חלק מהכאב. עלתה גם השאלה למי אני שייכת עכשיו, ומתחתיה חיכתה הילדה בת ה-13.
את השאלה הזאת שאלתי את עצמי פעמיים בחיים, בהפרש של כמעט שלושים שנה. בפעם הראשונה לא ידעתי שאני שואלת אותה. הגוף שאל במקומי, בהקאות ובלילות בלי שינה.
על הפחד שלא יהיה לי יותר בית, ועל הדרך חזרה ממנו, כתבתי באיך להתגבר על פרידה.
איך יודעים שהכאב ישן יותר מהגירושין?
לפעמים לפי העוצמה: התגובה שלך גדולה ממה שקרה עכשיו, ואת לא מבינה למה. לפעמים לפי ההיכרות: השאלה שעולה בך, למשל “למי אני שייכת?” או “למה דוחים אותי?”, מוכרת לך מתקופות קודמות. ולפעמים הגוף מגיב לפני שהראש מבין, כמו שהגוף שלי הגיב בגיל 13.
כתבתי פעם שבגירושין נחשפים בנו מקומות שלא ידענו שזקוקים לריפוי. אצלי אחד מהם היה המקום של הילדה שעברה דירה באמצע החופש הגדול.
בגיל 13 לא ידעתי לשאול. בגיל 42 כבר יכולתי לעצור ולשאול את עצמי: מתי כבר הרגשתי ככה? את מי זה מזכיר לי?
השאלות האלה לא מבטלות את מה שקורה עכשיו. הגירושין אמיתיים, והכאב עליהם אמיתי. הן רק עוזרות להפריד בין מה ששייך להיום לבין מה שהגיע מפעם, כדי שתדעי עם מה את עובדת.
למה כאב מהילדות נשאר בלי מענה עד הגירושין?
כי כשהוא קרה, לא היו מילים ולא היו כלים. ילדה בת 13 לא יודעת לקרוא לחרדה בשם, ולא תמיד יש לידה מבוגר שיודע לעשות את זה בשבילה. הכאב לא נעלם. הוא נרדם בשקט בפנים, ונשאר שם עד שיום אחד משהו דומה מעיר אותו.
להורים שלי לא היו הכלים להבין מה עובר עליי. אני לא כותבת את זה כדי להאשים אותם. ככה זה היה אז: ילדה שלא מוצאת את עצמה אחרי מעבר דירה, ואף אחד לא קורא לזה חרדה.
כתבתי פעם שיש כאבים שלא נעלמים. הם רק לובשים פנים חדשות ומתחזים לשקט. כאב שמתחזה לשקט קל לפספס, כי לרוב הוא לא מפריע ליום-יום. אפשר ללמוד, לעבוד, להתחתן ולגדל ילדים כשהוא שם, ולא לדעת שהוא מחכה.
למה חשוב לתת שם לרגש בזמן גירושין?
כי כשיש לרגש שם, יש עם מה לעבוד. אפשר להבין איזו תפיסה יושבת מאחוריו, מה מפעיל אותו, ובהדרגה גם לשנות אותו. בגיל 13 לא היה לי שם לחרדה, והיא ניהלה לי את הגוף חודשיים. בגיל 42 כבר למדתי לקרוא לרגש בשם.
יש לזה גם בסיס במחקר. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס הראו לאנשים תמונות של פנים שמביעות רגשות קשים, וביקשו מהם לבחור מילה שמתארת את הרגש. כשהם נתנו לרגש מילה, הפעילות באמיגדלה, אזור במוח שמגיב לאיום, הייתה חלשה יותר מאשר כשהסתכלו על אותן תמונות בדרכים אחרות. החוקרים הציעו שכך מילים מרגיעות את התגובה הרגשית.
מילה אחת לא פותרת כאב של שנים. היא כן הופכת אותו ממשהו שקורה לי למשהו שאני יכולה להסתכל עליו.
מה עוזר כשהגירושין מעירים כאב מהילדות?
אצלי, בפעם השנייה, הייתי כבר בוגרת. הלכתי לטיפול, קיבלתי כלים, ובעיקר למדתי לתת שם למה שאני מרגישה. הכאב בגיל 42 לא היה קטן יותר מהכאב בגיל 13. מה שהשתנה הוא שהפעם הייתה לידי מישהי שעזרה לי להבין מה עובר עליי.
כתבתי פעם שאנחנו נעות בספירלה של החיים שלנו דרך סיפור הגירושין, ונותנות תשומת לב לכאב ולפחד שעולים. בתהליך טיפולי עמוק, הכאב מתחיל לקבל משמעות, ואנחנו מבינות מה מבקש להשתנות בתוכנו.
אני מטופלת בעצמי כבר 15 שנה. לא המצאתי שום דבר חדש. זו הדרך שעברתי, וזו הדרך שאני הולכת בה עם הנשים שמגיעות אליי.
בליווי אנחנו לא נשארות רק עם מה שהוא עשה ועם מה שקרה בנישואים. אנחנו בודקות גם מתי כבר הרגשת ככה, ומה הילדה שהיית אז הייתה צריכה ולא קיבלה. לפעמים דווקא שם הכאב מתחיל להשתחרר.
האם כאב ישן שעולה בגירושין אומר שמשהו לא בסדר בי?
לא. הוא אומר שהגירושין נגעו במקום שעוד לא קיבל מענה. כאב ישן שעולה עכשיו הוא בדרך כלל כאב שחיכה. בזמן הנישואים לא היה לו מקום, ועכשיו, כשהכול זז, הוא מבקש להישמע. זה לא כישלון שלך, וגם לא הוכחה שהנישואים היו טעות.
ואם את שואלת את עצמך אם זה אומר שאת “תקועה”, או שלא עשית מספיק עבודה עם עצמך, בעיניי זה אומר משהו אחר: יש סיפור בתוכך שמבקש להיפרם, ועכשיו יש לו סוף סוף מקום.
ואם כבר עשית עבודה פנימית, והנושא עדיין כואב, גם זה קורה. על זה כתבתי בבלוג.
מתי כדאי לפנות לליווי כשהגירושין מעירים כאב ישן?
כשאת מרגישה שהכאב גדול ממה שקרה, או שהוא מוכר לך מפעם. כשאת מגיבה בעוצמה לאנשים שלא קשורים לסיפור. או כשאת חוזרת שוב ושוב לאותה שאלה, כמו “למי אני שייכת?”, ולא מוצאת לה תשובה. אין צורך לחכות עד שיהיה קשה מאוד כדי לבקש יד.
בליווי אחרי גירושין אנחנו מתחילות ממה שעולה בך עכשיו, וממשיכות לאן שהוא מוביל, גם אם הוא מוביל לגיל 13. מאחורי הכאב מסתתרת הגרסה החדשה שלך. איך נראה ליווי אצלי, כתבתי בליווי רגשי אחרי גירושין.
ואני שואלת גם אותך: מה קורה לך כשמשהו מוכר בחיים שלך משתנה?
בואי תגלי עוד על עצמך.
